وَاجْعَلْ لِي لِسَانَ صِدْقٍ فِي الْآخِرِينَ

إِنْ كُلُّ نَفْسٍ لَمَّا عَلَيْهَا حَافِظٌ

لَا يُسْمِنُ وَلَا يُغْنِي مِنْ جُوعٍ

وَلَقَدْ مَنَنَّا عَلَيْكَ مَرَّةً أُخْرَى

ἀλλʼ Ἀχιλεῦ πόρε καὶ σὺ Διὸς κούρῃσιν ἕπεσθαι

τῇσι παρʼ εἰνάετες χάλκευον δαίδαλα πολλά,

χρειοῖ ἀναγκαίῃ, πρό τε παίδων καὶ πρὸ γυναικῶν.

κάτθεσαν, αἶψα δέ οἱ μενοεικέα νήεον ὕλην.

יָ֭בֹאוּ וְיַגִּ֣ידוּ צִדְקָת֑וֹ לְעַ֥ם נ֝וֹלָ֗ד כִּ֣י עָשָֽׂה׃

כִּֽי־ קָר֣וֹב י֔וֹם וְקָר֥וֹב י֖וֹם לַֽיהוָ֑ה י֣וֹם עָנָ֔ן עֵ֥ת גּוֹיִ֖ם יִֽהְיֶֽה׃

וּמִלְחָמָ֨ה הָיְתָ֧ה בֵין־ רְחַבְעָ֛ם וּבֵ֥ין יָרָבְעָ֖ם כָּל־ הַיָּמִֽים׃

Which having no guide, overseer, or ruler,

μάστακʼ ἐπεί κε λάβῃσι, κακῶς δʼ ἄρα οἱ πέλει αὐτῇ,

μυρία δῶρα διδούς· ὃ δʼ ἀγήνωρ ἐστὶ καὶ ἄλλως·

וָאֶתְּנָ֣ה לְבוּשִׁ֣י שָׂ֑ק וָאֱהִ֖י לָהֶ֣ם לְמָשָֽׁל׃

ἔγνως ὡς θεός εἰμι, σὺ δʼ ἀσπερχὲς μενεαίνεις.

שְׁעֵ֣ה מֵעָלָ֣יו וְיֶחְדָּ֑ל עַד־ יִ֝רְצֶ֗ה כְּשָׂכִ֥יר יוֹמֽוֹ׃