قَالَ إِنِّي عَبْدُ اللَّهِ آتَانِيَ الْكِتَابَ وَجَعَلَنِي نَبِيًّا

لَعَمْرُكَ إِنَّهُمْ لَفِي سَكْرَتِهِمْ يَعْمَهُونَ

aiSu dhaa viiravad yashaH

οὐκ οἶος, ἅμα τῷ γε Λεοντεὺς ὄζος Ἄρηος

ἐγγύθεν· ἀλλʼ οὔ πώς οἱ ἔην βώσαντι γεγωνεῖν·

καὶ σῇ, ἐπεὶ πολέμοιο νέφος περὶ πάντα καλύπτει

ὡς δʼ ὑπὸ δελφῖνος μεγακήτεος ἰχθύες ἄλλοι

וַיַּנַּ֥ח אֶת־ נִבְלָת֖וֹ בְּקִבְר֑וֹ וַיִּסְפְּד֥וּ עָלָ֖יו ה֥וֹי אָחִֽי׃

וַיַּֽעַן־ יְהוָ֣ה אֶת־ אִ֭יּוֹב מנ סערה מִ֥ן ׀ סְעָרָ֗ה וַיֹּאמַֽר׃

ἐξ οὗ σῇς ὑπὸ χερσὶν ἐμὸς πάϊς ὤλεσε θυμόν,

וְלֹֽא־ יִוָּדַ֤ע הַשָּׂבָע֙ בָּאָ֔רֶץ מִפְּנֵ֛י הָרָעָ֥ב הַה֖וּא אַחֲרֵי־ כֵ֑ן כִּֽי־ כָבֵ֥ד ה֖וּא מְאֹֽד׃

ebhiH somebhiH somasudbhiH somapaa daanaaya shukrapuutapaaH

Αἰγιαλόν τʼ ἀνὰ πάντα καὶ ἀμφʼ Ἑλίκην εὐρεῖαν,

χραύσῃ μέν τʼ αὐλῆς ὑπεράλμενον οὐδὲ δαμάσσῃ·

Κεβριόνῃ δʼ ἐκέλευσε δαΐφρονι φαίδιμος Ἕκτωρ

ἥμενον· ἠέρι δʼ ἔγχος ἐκέκλιτο καὶ ταχέʼ ἵππω·

מְחַשֵּׁ֥ב לְהָרֵ֑עַ ל֝֗וֹ בַּֽעַל־ מְזִמּ֥וֹת יִקְרָֽאוּ׃

וַיַּעֲבֵ֥ר יִשַׁ֖י שַׁמָּ֑ה וַיֹּ֕אמֶר גַּם־ בָּזֶ֖ה לֹא־ בָחַ֥ר יְהוָֽה׃

וְלֹֽא־ לָמַ֥דְתִּי חָכְמָ֑ה וְדַ֖עַת קְדֹשִׁ֣ים אֵדָֽע׃

καλὴν κυανόπεζαν ἐΰξοον, αὐτὰρ ἐπʼ αὐτῆς

ἐρχόμενος παρʼ ἑταίρου, ὅ οἱ νέον ἐκ πολέμοιο

אִמְר֣וּ לֵ֭אלֹהִים מַה־ נּוֹרָ֣א מַעֲשֶׂ֑יךָ בְּרֹ֥ב עֻ֝זְּךָ֗ יְֽכַחֲשׁ֖וּ לְךָ֣ אֹיְבֶֽיךָ׃