وَذَلَّلْنَاهَا لَهُمْ فَمِنْهَا رَكُوبُهُمْ وَمِنْهَا يَأْكُلُونَ

وَنَجَّيْنَاهُ وَأَهْلَهُ مِنَ الْكَرْبِ الْعَظِيمِ

قَالُوا فَأْتُوا بِهِ عَلَى أَعْيُنِ النَّاسِ لَعَلَّهُمْ يَشْهَدُونَ

ahaM so asmi yaH puraa sute vadaami kaani cit

וַיֹּאמְר֥וּ עַבְדֵֽי־ הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־ הַמֶּ֑לֶךְ כְּכֹ֧ל אֲשֶׁר־ יִבְחַ֛ר אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הִנֵּ֥ה עֲבָדֶֽיךָ׃

ἔσσεται, ἀλλʼ ἐν νηυσὶ μελαίνῃσιν πεσέονται.

וַיּוֹצִ֣א עַמּ֣וֹ בְשָׂשׂ֑וֹן בְּ֝רִנָּ֗ה אֶת־ בְּחִירָֽיו׃

δήμου, ἐπεί οἱ ἑταῖρος ἔην φίλος εἰλαπιναστής·

ὃς τόξοισιν ἔκηδε θεοὺς οἳ Ὄλυμπον ἔχουσι.

εἰλύσω ψαμάθοισιν ἅλις χέραδος περιχεύας

לָ֤מָּה יִתֵּ֣ן לְעָמֵ֣ל א֑וֹר וְ֝חַיִּ֗ים לְמָ֣רֵי נָֽפֶשׁ׃

וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ בְּכָל־ לְבָבְךָ֥ וּבְכָל־ נַפְשְׁךָ֖ וּבְכָל־ מְאֹדֶֽךָ׃

ἀλλὰ καὶ αὐτὸς ὅ γʼ ἔλπομʼ ἐνὶ πρώτοισιν ὁμιλεῖ

ἑστήκει γὰρ ἐπὶ πρυμνῇ μεγακήτεϊ νηῒ

וַיִּהְי֥וּ בְנֵי־ אוֹנָ֖ם שַׁמַּ֣י וְיָדָ֑ע וּבְנֵ֣י שַׁמַּ֔י נָדָ֖ב וַאֲבִישֽׁוּר׃

devaM vo devayajyayaagnim iiLiita martyaH

iishaanaa pipyataM dhiyaH

αἴ κε μετʼ Ἀργείην Ἑλένην κάλλισται ἔωσιν.

iishaanaa pipyataM dhiyaH

iishaanaa pipyataM dhiyaH

ἀλλʼ ἤτοι πολέμου μὲν ἀφεξόμεθʼ ὡς σὺ κελεύεις·