وَتَأْكُلُونَ التُّرَاثَ أَكْلًا لَمًّا

يَخْرُجُ مِنْ بَيْنِ الصُّلْبِ وَالتَّرَائِبِ

יְהִֽי־ מְקוֹרְךָ֥ בָר֑וּךְ וּ֝שְׂמַ֗ח מֵאֵ֥שֶׁת נְעוּרֶֽךָ׃

הֵן־ פָּרַ֣שׂ עָלָ֣יו אוֹר֑וֹ וְשָׁרְשֵׁ֖י הַיָּ֣ם כִּסָּֽה׃

μακραὶ ἐΰξεστοι ἐζευγμέναι εἰρύσσονται·

רַחֲצוּ֙ הִזַּכּ֔וּ הָסִ֛ירוּ רֹ֥עַ מַעַלְלֵיכֶ֖ם מִנֶּ֣גֶד עֵינָ֑י חִדְל֖וּ הָרֵֽעַ׃

וְקָֽבְרוּ֙ כָּל־ עַ֣ם הָאָ֔רֶץ וְהָיָ֥ה לָהֶ֖ם לְשֵׁ֑ם י֚וֹם הִכָּ֣בְדִ֔י נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃

φεῦγε μάλʼ εἴ τοι θυμὸς ἐπέσσυται, οὐδέ σʼ ἔγωγε

וַיַּקְרֵב֙ אֶת־ הַמִּנְחָ֔ה לְעֶגְל֖וֹן מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֑ב וְעֶגְל֕וֹן אִ֥ישׁ בָּרִ֖יא מְאֹֽד׃

כִּכְלוּב֙ מָ֣לֵא ע֔וֹף כֵּ֥ן בָּתֵּיהֶ֖ם מְלֵאִ֣ים מִרְמָ֑ה עַל־ כֵּ֥ן גָּדְל֖וּ וַֽיַּעֲשִֽׁירוּ׃

δηΐου ἐκ πολέμοιο κατὰ κλόνον· ἀλλὰ μέτελθε.

אֱמֶ֣ת קְ֭נֵה וְאַל־ תִּמְכֹּ֑ר חָכְמָ֖ה וּמוּסָ֣ר וּבִינָֽה׃

καρπαλίμως δʼ ἀπιόντος ἀκόντισε δουρὶ φαεινῷ.

ἐκφανεῖ, ὃς πάντεσσι περικτιόνεσσιν ἀνάξει,

οὐ γὰρ ἔα πόνος ἄλλος, ὃν ἀργυρότοξος ἔγειρεν

καὶ ἀπελεύσονται οὗτοι εἰς κόλασιν αἰώνιον, οἱ δὲ δίκαιοι εἰς ζωὴν αἰώνιον.

evaa nuunam upa stuhi vaiyashva dashamaM navam

Αὐτομέδων· ὄπιθεν δὲ κορυσσάμενος βῆ Ἀχιλλεὺς

τῶν αὖθʼ ἡγείσθην Ἀσκληπιοῦ δύο παῖδε

וַיֹּ֕אמֶר קְרָ֥א שְׁמ֖וֹ לֹ֣א עַמִּ֑י כִּ֤י אַתֶּם֙ לֹ֣א עַמִּ֔י וְאָנֹכִ֖י לֹֽא־ אֶהְיֶ֥ה לָכֶֽם׃

כִּ֚י מִי־ ג֣וֹי גָּד֔וֹל אֲשֶׁר־ ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים קְרֹבִ֣ים אֵלָ֑יו כַּיהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ בְּכָּל־ קָרְאֵ֖נוּ אֵלָֽיו׃

ἐννοσίγαιʼ, αὐτὸς σὺ μετὰ φρεσὶ σῇσι νόησον