وَبُرِّزَتِ الْجَحِيمُ لِلْغَاوِينَ

μάστιγι λιγυρῇ· τοὶ δὲ πληγῆς ἀΐοντες

αὐτὰρ ὅτʼ ἐς νῆάς τε ἴδοι καὶ λαὸν Ἀχαιῶν,

ἵππους μὲν κατέδησαν ἐϋτμήτοισιν ἱμᾶσι

Μυρμιδόνας δʼ ἄρʼ ἐποιχόμενος θώρηξεν Ἀχιλλεὺς

אֲשֶׁ֣ר שָׁ֭מַעְנוּ וַנֵּדָעֵ֑ם וַ֝אֲבוֹתֵ֗ינוּ סִפְּרוּ־ לָֽנוּ׃

δὴ τότε γʼ αὖον ἄϋσεν ἐρεικόμενος περὶ δουρί.

חָבֵ֣ר אָ֭נִי לְכָל־ אֲשֶׁ֣ר יְרֵא֑וּךָ וּ֝לְשֹׁמְרֵ֗י פִּקּוּדֶֽיךָ׃

εἴ περ γὰρ φθάμενός μιν ἢ οὐτάσῃ ἠὲ βάλῃσιν,

כִּֽי־ אָ֭מְנָם לֹא־ שֶׁ֣קֶר מִלָּ֑י תְּמִ֖ים דֵּע֣וֹת עִמָּֽךְ׃

ὅ σφισιν αἰὲν ἔγειρε μένος μέγα, θέλγε δὲ θυμὸν

καὶ πρὸς τοῦ βασιλῆος ἀπηνέος εἴ ποτε δʼ αὖτε

πρῆσε χανών· θανάτου δὲ μέλαν νέφος ἀμφεκάλυψεν.

πάπτηνεν δʼ ἀνὰ πύργον Ἀχαιῶν εἴ τινʼ ἴδοιτο

The LORD also spake unto Joshua, saying,

וַיִּקְרָא֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־ סָרִ֖יס אֶחָ֑ד וַיֹּ֕אמֶר מַהֲרָ֖ה מִיכָ֥יְהוּ בֶן־ יִמְלָֽה׃

sa jaayamaanaH parame vyo\man vaayur na paathaH pari paasi sadyaH

מַמְרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם עִם־ יְהוָ֑ה מִיּ֖וֹם דַּעְתִּ֥י אֶתְכֶֽם׃

ὡς ἴδʼ Ἀθηναίην μετὰ Τυδέος υἱὸν ἕπουσαν·

אַךְ־ עַתָּ֥ה הֶלְאָ֑נִי הֲ֝שִׁמּ֗וֹתָ כָּל־ עֲדָתִֽי׃

βοσκομένης ἀγέλης βοῦν ἁρπάσῃ ἥ τις ἀρίστη·

kaa vaam bhuud upamaatiH kayaa na aashvinaa gamatho huuyamaanaa