عُذْرًا أَوْ نُذْرًا

أَمْ خَلَقْنَا الْمَلَائِكَةَ إِنَاثًا وَهُمْ شَاهِدُونَ

قُلْ إِنَّ صَلَاتِي وَنُسُكِي وَمَحْيَايَ وَمَمَاتِي لِلَّهِ رَبِّ الْعَالَمِينَ

وَالَّذِينَ سَعَوْا فِي آيَاتِنَا مُعَاجِزِينَ أُولَئِكَ أَصْحَابُ الْجَحِيمِ

ἴθυσεν δὲ καὶ ὃ πρόφρων Δαναοῖσι μάχεσθαι·

Μηριόνης δʼ ἄρα οἱ πυμάτας ὄτρυνε φάλαγγας.

ὅσσον σεῦ, ὅτε κέν τις Ἀχαιῶν χαλκοχιτώνων

בְּכָל־ עֵ֕ת יִהְי֥וּ בְגָדֶ֖יךָ לְבָנִ֑ים וְשֶׁ֖מֶן עַל־ רֹאשְׁךָ֥ אַל־ יֶחְסָֽר׃

וּבְנֵ֖י מִיכָ֑ה פִּית֥וֹן וָמֶ֖לֶךְ וְתַאְרֵ֥עַ וְאָחָֽז׃

שָׂ֣שׂ אָ֭נֹכִֽי עַל־ אִמְרָתֶ֑ךָ כְּ֝מוֹצֵ֗א שָׁלָ֥ל רָֽב׃

πλεκτοῖς ἐν ταλάροισι φέρον μελιηδέα καρπόν.

For we are members of his body, of his flesh, and of his bones.

καὶ ὅτι ὤφθη Κηφᾷ, εἶτα τοῖς δώδεκα·

לֹֽא־ יַבְרִיחֶ֥נּוּ בֶן־ קָ֑שֶׁת לְ֝קַ֗שׁ נֶהְפְּכוּ־ ל֥וֹ אַבְנֵי־ קָֽלַע׃

εὐφρῆναι ἄλοχόν τε φίλην κεδνούς τε τοκῆας.

בָּר֣וּךְ הַגֶּ֔בֶר אֲשֶׁ֥ר יִבְטַ֖ח בַּֽיהוָ֑ה וְהָיָ֥ה יְהוָ֖ה מִבְטַחֽוֹ׃

וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֤ב לְאֶחָיו֙ לִקְט֣וּ אֲבָנִ֔ים וַיִּקְח֥וּ אֲבָנִ֖ים וַיַּֽעֲשׂוּ־ גָ֑ל וַיֹּ֥אכְלוּ שָׁ֖ם עַל־ הַגָּֽל׃

וְאֶת־ בִּלְעָ֥ם בֶּן־ בְּע֖וֹר הַקּוֹסֵ֑ם הָרְג֧וּ בְנֵֽי־ יִשְׂרָאֵ֛ל בַּחֶ֖רֶב אֶל־ חַלְלֵיהֶֽם׃

χθιζά τε καὶ πρωΐζʼ ὅτʼ ἐς Αὐλίδα νῆες Ἀχαιῶν

αὐτὰρ ἐπεὶ πύργόν τε καὶ ἀνδρῶν ἷξεν ὅμιλον

וַיֵּ֥רֶד הָעַ֖יִט עַל־ הַפְּגָרִ֑ים וַיַּשֵּׁ֥ב אֹתָ֖ם אַבְרָֽם׃

sahasraa te shataa vayaM gavaam aa cyaavayaamasi

וּבַחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֗וֹן בְּאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ פֶּ֖סַח לַיהוָֽה׃

The sea saw it, and fled: Jordan was driven back.