وَلَقَدْ أَنْزَلْنَا إِلَيْكَ آيَاتٍ بَيِّنَاتٍ وَمَا يَكْفُرُ بِهَا إِلَّا الْفَاسِقُونَ

αὐτὸς δὲ Τρώων καὶ Ἀχαιῶν θῦνε μεσηγὺ

וַיִּשְׁמַ֣ע רְאוּבֵ֔ן וַיַּצִּלֵ֖הוּ מִיָּדָ֑ם וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א נַכֶּ֖נּוּ נָֽפֶשׁ׃

וַיַּֽעַשׂ־ ל֥וֹ בָתִּ֖ים בְּעִ֣יר דָּוִ֑יד וַיָּ֤כֶן מָקוֹם֙ לֽ͏ַאֲר֣וֹן הֽ͏ָאֱלֹהִ֔ים וַיֶּט־ ל֖וֹ אֹֽהֶל׃

ξείνων φίλτατος ἔσκεν Ἀβυδόθι οἰκία ναίων·

θῆκʼ ἐπὶ νηὸς ἄγεσθαι ἐῢ πλήσασα χιτώνων

Ἀργείων οἳ ἄριστοι ὑπὸ Τρώων ὀρυμαγδοῦ.

καί ῥʼ ἐπιεισαμένη πρὸς στήθεα χειρὶ παχείῃ

וְאַתָּ֛ה בָּחֳלָיִ֥ים רַבִּ֖ים בְּמַחֲלֵ֣ה מֵעֶ֑יךָ עַד־ יֵצְא֤וּ מֵעֶ֙יךָ֙ מִן־ הַחֹ֔לִי יָמִ֖ים עַל־ יָמִֽים׃

anv indraM vRtratuurye

τῶν πάντων οἱ ἕκαστος ὄϊν δώσουσι μέλαιναν

μαρναμένων ἀμφʼ αὐτόν· ὃ δʼ ἐν στροφάλιγγι κονίης

οἵ τέ μοι εἰν ἀγορῇ φρεσὶν ἔμβαλον ἄγριον ἄτην,

οἰσόμενος· τό νυ γὰρ κατεάξαμεν ὃ πρὶν ἔχεσκον

ἤ τʼ ἐχέμεν παρὰ σοί· νῦν δὲ μνησώμεθα χάρμης

ἔνθʼ Ὕπνος μὲν ἔμεινε πάρος Διὸς ὄσσε ἰδέσθαι

וַיֹּאמְר֥וּ כָֽל־ הַקָּהָ֖ל לַעֲשׂ֣וֹת כֵּ֑ן כִּֽי־ יָשַׁ֥ר הַדָּבָ֖ר בְּעֵינֵ֥י כָל־ הָעָֽם׃