إِذْ قَالَ لِقَوْمِهِ أَلَا تَتَّقُونَ

אַ֤ךְ ׀ קָר֣וֹב לִירֵאָ֣יו יִשְׁע֑וֹ לִשְׁכֹּ֖ן כָּב֣וֹד בְּאַרְצֵֽנוּ׃

לִשְׁנַ֤יִם וְעֶשְׂרִים֙ לְגִדַּ֔לְתִּי בָּנָ֥יו וְאֶחָ֖יו שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר׃

τοῖόν οἱ πῦρ δαῖεν ἀπὸ κρατός τε καὶ ὤμων,

tataM tantum acikradaH

זַרְזִ֣יר מָתְנַ֣יִם אוֹ־ תָ֑יִשׁ וּ֝מֶ֗לֶךְ אַלְק֥וּם עִמּֽוֹ׃

בְּנֵ֖י עַבְדֵ֣י שְׁלֹמֹ֑ה בְּנֵי־ סוֹטַ֥י בְּנֵי־ סוֹפֶ֖רֶת בְּנֵ֥י פְרִידָֽא׃

acha RSe maarutaM gaNaM daanaa mitraM na yoSaNaa

כִּ֤י תוֹעֲבַ֣ת יְהוָ֣ה נָל֑וֹז וְֽאֶת־ יְשָׁרִ֥ים סוֹדֽוֹ׃

yasmai tvaM vaso daanaaya maMhase sa raayas poSam invati

ἀσπίδα ταυρείην σχέθʼ ἀπὸ ἕο, δεῖσε δὲ θυμῷ

ζώειν μὰν ἔτι φασὶ Μενοίτιον Ἄκτορος υἱόν,

dhiinaam avitry a\vatu

הִנֵּֽה־ בִטְנִ֗י כְּיַ֥יִן לֹא־ יִפָּתֵ֑חַ כְּאֹב֥וֹת חֲ֝דָשִׁ֗ים יִבָּקֵֽעַ׃

ἕστηχʼ, ὥς περ ἐμοί, πιέειν ὅτε θυμὸς ἀνώγοι.

ἔσται θαλπωρὴ ἐπεὶ ἂν σύ γε πότμον ἐπίσπῃς