وَمَا كَانَ رَبُّكَ لِيُهْلِكَ الْقُرَى بِظُلْمٍ وَأَهْلُهَا مُصْلِحُونَ

وَاسْأَلْ مَنْ أَرْسَلْنَا مِنْ قَبْلِكَ مِنْ رُسُلِنَا أَجَعَلْنَا مِنْ دُونِ الرَّحْمَنِ آلِهَةً يُعْبَدُونَ

aadaaro vaam matiinaaM naasatyaa matavacasaa

uta no gomatiir iSa aa vahaa duhitar divaH

οἳ δή τοι εἰς ἄστυ ἄλεν, σὺ δὲ δεῦρο λιάσθης.

sukhai rathebhir uutaye

בֵּ֣ית הַ֭לֵּוִי בָּרֲכ֣וּ אֶת־ יְהוָ֑ה יִֽרְאֵ֥י יְ֝הוָ֗ה בָּרֲכ֥וּ אֶת־ יְהוָֽה׃

שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֑וֹת מִמַּעֲמַקִּ֖ים קְרָאתִ֣יךָ יְהוָֽה׃

I am my beloved’s, and my beloved is mine: he feedeth among the lilies.

τόσσον παντὸς ἀγῶνος ὑπέρβαλε· τοὶ δὲ βόησαν.

νῦν ὤρεξε τάχος καὶ ἐπʼ αὐτῷ κῦδος ἔθηκεν·

aa vacyasva mahi psaro vRSendo dyumnavattamaH

וְעַתָּ֖ה בְּרַח־ לְךָ֣ אֶל־ מְקוֹמֶ֑ךָ אָמַ֙רְתִּי֙ כַּבֵּ֣ד אֲכַבֶּדְךָ֔ וְהִנֵּ֛ה מְנָעֲךָ֥ יְהוָ֖ה מִכָּבֽוֹד׃

Αἰνείας δʼ ἄρα θυμὸν ἐχώσατο φώνησέν τε·

ἦκα μάλα ψύξασα· τὸ δʼ ἂψ ἵκεθʼ Ἕκτορα δῖον,

κήρυκες δʼ ἄρα λαὸν ἐρήτυον· οἳ δὲ γέροντες

ὣς εἰπὼν ὃ μὲν ᾤχετʼ ἐπὶ κλυτὰ φῦλʼ ἀνθρώπων,

Ἕκτορα καὶ μεμαῶτα μάχης σχήσεσθαι ὀΐω.

yo gaadheSu ya aaraNeSu havyo vaajeSv asti havyaH

וַיִּסְע֖וּ מֵעֶצְי֣וֹן גָּ֑בֶר וַיַּחֲנ֥וּ בְמִדְבַּר־ צִ֖ן הִ֥וא קָדֵֽשׁ׃

חַי אֵ֭ל הֵסִ֣יר מִשְׁפָּטִ֑י וְ֝שַׁדַּ֗י הֵמַ֥ר נַפְשִֽׁי׃

τοίου μιν θάρσευς πλῆσε φρένας ἀμφὶ μελαίνας,

ἀλλʼ αὐτός τε κάθησο καὶ ἄλλους ἵδρυε λαούς·

ἤτοι ὃ μὲν Θρῃκῶν, ὃ δʼ Ἐπειῶν χαλκοχιτώνων