إِنَّ السَّاعَةَ لَآتِيَةٌ لَا رَيْبَ فِيهَا وَلَكِنَّ أَكْثَرَ النَّاسِ لَا يُؤْمِنُونَ

πρόσθε λέων, ὄπιθεν δὲ δράκων, μέσση δὲ χίμαιρα,

וַיַּ֖עַשׂ מֹשֶׁ֑ה כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֹת֖וֹ כֵּ֥ן עָשָֽׂה׃

ὃς κέλεαι κατὰ ἄστυ ἀλήμεναι αὖτις ἰόντας.

τοὺς μὲν ἀναστήσειεν, ὃ δʼ Ἀτρεΐδην ἐναρίζοι,

ubhaa devaav abhiSTaye divash ca gmash ca raajathaH

וְלֹא־ נָתַ֣תִּי לַחֲטֹ֣א חִכִּ֑י לִשְׁאֹ֖ל בְּאָלָ֣ה נַפְשֽׁוֹ׃

וְכָל־ מִנְחָ֥ה בְלוּלָֽה־ בַשֶּׁ֖מֶן וַחֲרֵבָ֑ה לְכָל־ בְּנֵ֧י אַהֲרֹ֛ן תִּהְיֶ֖ה אִ֥ישׁ כְּאָחִֽיו׃

κτήματα δʼ ὅσσʼ ἀγόμην ἐξ Ἄργεος ἡμέτερον δῶ

Salute Prisca and Aquila, and the household of Onesiphorus.

וַיִּשְׁאַ֤ל דָּוִד֙ בַּֽיהוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר לֹ֣א תַעֲלֶ֑ה הָסֵב֙ אֶל־ אַ֣חֲרֵיהֶ֔ם וּבָ֥אתָ לָהֶ֖ם מִמּ֥וּל בְּכָאִֽים׃

הֲ‍ֽ֭מִבִּינָ֣תְךָ יַֽאֲבֶר־ נֵ֑ץ יִפְרֹ֖שׂ כנפו כְּנָפָ֣יו לְתֵימָֽן׃

ὤμων ἀμφοτέρωθεν ἐπαΐσσονται ἐλαφραί.

ὣς οἳ μὲν παρὰ νηυσὶ κορωνίσι θωρήσσοντο

וְדִבַּרְתָּ֤ אֶת־ דְּבָרַי֙ אֲלֵיהֶ֔ם אִֽם־ יִשְׁמְע֖וּ וְאִם־ יֶחְדָּ֑לוּ כִּ֥י מְרִ֖י הֵֽמָּה׃

ἀλλὰ πάσασθαι ἄνωχθι θοῇς ἐπὶ νηυσὶν Ἀχαιοὺς

asmaakam brahmotaye .avaa pRtsuSu kaasu cit

בֶּן־ אָדָ֗ם מָֽה־ הַמָּשָׁ֤ל הַזֶּה֙ לָכֶ֔ם עַל־ אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר יַֽאַרְכוּ֙ הַיָּמִ֔ים וְאָבַ֖ד כָּל־ חָזֽוֹן׃

And again he stooped down, and wrote on the ground.

τοῦ δʼ ἔχε θυγατέρα Πρίαμος, πολλὰς δὲ καὶ ἄλλας·