וְתַעְלֹ֥זְנָה כִלְיוֹתָ֑י בְּדַבֵּ֥ר שְׂ֝פָתֶ֗יךָ מֵישָׁרִֽים׃

viirasuur devakaamaa syonaa shaM no bhava dvipade shaM catuSpade

וַתֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה אֲמָתִ֥י בִלְהָ֖ה בֹּ֣א אֵלֶ֑יהָ וְתֵלֵד֙ עַל־ בִּרְכַּ֔י וְאִבָּנֶ֥ה גַם־ אָנֹכִ֖י מִמֶּֽנָּה׃

אִם־ אֶסַּ֣ק שָׁ֭מַיִם שָׁ֣ם אָ֑תָּה וְאַצִּ֖יעָה שְּׁא֣וֹל הִנֶּֽךָּ׃

כִּֽי־ אָ֭מַר אִיּ֣וֹב צָדַ֑קְתִּי וְ֝אֵ֗ל הֵסִ֥יר מִשְׁפָּטִֽי׃

וְכֹהֵ֗ן כִּֽי־ יִקְנֶ֥ה נֶ֙פֶשׁ֙ קִנְיַ֣ן כַּסְפּ֔וֹ ה֖וּא יֹ֣אכַל בּ֑וֹ וִילִ֣יד בֵּית֔וֹ הֵ֖ם יֹאכְל֥וּ בְלַחְמֽוֹ׃

פָּ֤רַץ נַ֨חַל ׀ מֵֽעִם־ גָּ֗ר הַֽנִּשְׁכָּחִ֥ים מִנִּי־ רָ֑גֶל דַּ֖לּוּ מֵאֱנ֣וֹשׁ נָֽעוּ׃

עַל־ כֵּ֗ן קָרָ֛א לַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע כִּ֛י שָׁ֥ם נִשְׁבְּע֖וּ שְׁנֵיהֶֽם׃

וְרָחֲצ֛וּ אַהֲרֹ֥ן וּבָנָ֖יו מִמֶּ֑נּוּ אֶת־ יְדֵיהֶ֖ם וְאֶת־ רַגְלֵיהֶֽם׃

punaano akramiid abhi vishvaa mRdho vicarSaNiH

πτώσσειν ἐνθάδʼ ἐόντι μάχης ἀδαήμονι φωτί;

καὶ τὴν μὲν προπάροιθε ποδῶν Ἀχιλῆος ἔθηκεν,

οὐδ’ ἔθελον· μάλα γάρ σφιν ἀπήχθετο Ἴλιος ἱρή,

וַֽיְחַלְּק֥וּ לָהֶ֛ם אֶת־ הָאָ֖רֶץ לַֽעֲבָר־ בָּ֑הּ אַחְאָ֞ב הָלַ֨ךְ בְּדֶ֤רֶךְ אֶחָד֙ לְבַדּ֔וֹ וְעֹֽבַדְיָ֛הוּ הָלַ֥ךְ בְּדֶרֶךְ־ אֶחָ֖ד לְבַדּֽוֹ׃

γαίης καὶ πόντοιο, ἵνʼ Ἰάπετός τε Κρόνος τε

τῶν δʼ, ὥς τε νιφάδες χιόνος πίπτωσι θαμειαὶ

And Moses made an end of speaking all these words to all Israel:

He keepeth all his bones: not one of them is broken.

anu daha sahamuuraan kravyaado maa te hetyaa mukSata daivyaayaaH