וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל־ יוֹסֵ֔ף אֵ֥ל שַׁדַּ֛י נִרְאָֽה־ אֵלַ֥י בְּל֖וּז בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיְבָ֖רֶךְ אֹתִֽי׃

לְדֹ֣ר וָ֭דֹר אֱמֽוּנָתֶ֑ךָ כּוֹנַ֥נְתָּ אֶ֝֗רֶץ וַֽתַּעֲמֹֽד׃

אִם־ לֹ֣א יָ֭שׁוּב חַרְבּ֣וֹ יִלְט֑וֹשׁ קַשְׁתּ֥וֹ דָ֝רַ֗ךְ וַֽיְכוֹנְנֶֽהָ׃

τίς τὰρ ὅδʼ ἄλλος Ἀχαιὸς ἀνὴρ ἠΰς τε μέγας τε

And when he had thus spoken, he went before, ascending up to Jerusalem.

וְעָרֵי֙ הַלְוִיִּ֔ם בָּתֵּ֖י עָרֵ֣י אֲחֻזָּתָ֑ם גְּאֻלַּ֥ת עוֹלָ֖ם תִּהְיֶ֥ה לַלְוִיִּֽם׃

sa me vapush chadayad ashvinor yo ratho virukmaan manasaa yujaanaH

Then said Daniel unto the king, O king, live for ever.

tat suuryaM rodasii ubhe doSaa vastor upa bruve

pra sadyo agne aty eSy anyaan aavir yasmai caarutamo babhuutha

τῶν ἦρχʼ Ἱππόθοός τε Πύλαιός τʼ ὄζος Ἄρηος,

וְאֹ֣רַח צַ֭דִּיקִים כְּא֣וֹר נֹ֑גַהּ הוֹלֵ֥ךְ וָ֝א֗וֹר עַד־ נְכ֥וֹן הַיּֽוֹם׃

וָֽ֭אֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִיר֣וּת לִבָּ֑ם יֵ֝לְכ֗וּ בְּֽמוֹעֲצוֹתֵיהֶֽם׃

אֶ֗רֶץ מִמֶּ֥נָּה יֵֽצֵא־ לָ֑חֶם וְ֝תַחְתֶּ֗יהָ נֶהְפַּ֥ךְ כְּמוֹ־ אֵֽשׁ׃

yathaa kalaaM yathaa shaphaM yatha RNaM saMnayaamasi

וְאָנ֥וּ וְאָבְל֖וּ פְּתָחֶ֑יהָ וְנִקָּ֖תָה לָאָ֥רֶץ תֵּשֵֽׁב׃

sa tvaamadad vRSaa madaH somaH shyenaabhRtaH sutaH