قَالَ رَبِّ احْكُمْ بِالْحَقِّ وَرَبُّنَا الرَّحْمَنُ الْمُسْتَعَانُ عَلَى مَا تَصِفُونَ

καὶ κόρυθα βριαρήν, δόρυ δὲ πρὸς τεῖχος ἐρείσας

ὅσσον δὲ τροχοῦ ἵππος ἀφίσταται, ὅς ῥα ἄνακτα

וַתִּבְחַ֣ר מַחֲנָ֣ק נַפְשִׁ֑י מָ֝֗וֶת מֵֽעַצְמוֹתָֽי׃

הָב֥וּ לַיהוָ֖ה כְּב֣וֹד שְׁמ֑וֹ שְׂא֤וּ מִנְחָה֙ וּבֹ֣אוּ לְפָנָ֔יו הִשְׁתַּחֲו֥וּ לַיהוָ֖ה בְּהַדְרַת־ קֹֽדֶשׁ׃

בָּכ֨וֹ תִבְכֶּ֜ה בַּלַּ֗יְלָה וְדִמְעָתָהּ֙ עַ֣ל לֶֽחֱיָ֔הּ אֵֽין־ לָ֥הּ מְנַחֵ֖ם מִכָּל־ אֹהֲבֶ֑יהָ כָּל־ רֵעֶ֙יהָ֙ בָּ֣גְדוּ בָ֔הּ הָ֥יוּ לָ֖הּ לְאֹיְבִֽים׃

devasya savitur vayaM vaajayantaH puraMdhyaa

yaH praaNato nimiSato mahitvaika id raajaa jagato babhuuva

apo vasaanaH pari gobhir uttaraH siidan vaneSv avyata

ὦ γέρον ἤτοι ἐγὼ θεὸς ἄμβροτος εἰλήλουθα

Ἀργείων οἳ ἄριστοι ἐνὶ κρητῆρι κέρωνται.

dadhanve vaa yad iim anu vocad brahmaaNi ver u tat

καρτίστην δὴ τήν γε μάχην φάτο δύμεναι ἀνδρῶν.

כָּל־ עֵצְךָ֖ וּפְרִ֣י אַדְמָתֶ֑ךָ יְיָרֵ֖שׁ הַצְּלָצַֽל׃

חֶרְפָּ֤ה ׀ שָֽׁבְרָ֥ה לִבִּ֗י וָֽאָ֫נ֥וּשָׁה וָאֲקַוֶּ֣ה לָנ֣וּד וָאַ֑יִן וְ֝לַמְנַחֲמִ֗ים וְלֹ֣א מָצָֽאתִי׃