أَوْ يَذَّكَّرُ فَتَنْفَعَهُ الذِّكْرَى

וְלִפְאַת־ יָ֗ם קְלָעִים֙ חֲמִשִּׁ֣ים בָּֽאַמָּ֔ה עַמּוּדֵיהֶ֥ם עֲשָׂרָ֔ה וְאַדְנֵיהֶ֖ם עֲשָׂרָ֑ה וָוֵ֧י הָעַמֻּדִ֛ים וַחֲשׁוּקֵיהֶ֖ם כָּֽסֶף׃

kva\ tyaani nau sakhyaa babhuuvuH sacaavahe yad avRkam puraa cit

ἀλλʼ ὅτε δή ῥʼ ἵκανον ὅθι πλεῖστοι καὶ ἄριστοι

Destruction and misery are in their ways:

מֹֽאזְנֵי־ צֶ֧דֶק וְאֵֽיפַת־ צֶ֛דֶק וּבַת־ צֶ֖דֶק יְהִ֥י לָכֶֽם׃

hann acyutacyud dasmeSayantam RNoH puro vi duro asya vishvaaH

For I have eaten ashes like bread, and mingled my drink with weeping.

ἀλλʼ αὔτως ἐπὶ τάφρον ἰὼν Τρώεσσι φάνηθι,

וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ וַֽיַּעֲשׂ֖וּ אֲר֣וֹן אֶחָ֑ד וַֽיִּתְּנֻ֛הוּ בְּשַׁ֥עַר בֵּית־ יְהוָ֖ה חֽוּצָה׃

בַּעֲצַלְתַּ֖יִם יִמַּ֣ךְ הַמְּקָרֶ֑ה וּבְשִׁפְל֥וּת יָדַ֖יִם יִדְלֹ֥ף הַבָּֽיִת׃

στῆ δὲ ταφών· ὄπιθεν δὲ μετάφρενον ὀξέϊ δουρὶ