تِلْكَ الْجَنَّةُ الَّتِي نُورِثُ مِنْ عِبَادِنَا مَنْ كَانَ تَقِيًّا

لَا يَسْمَعُونَ حَسِيسَهَا وَهُمْ فِي مَا اشْتَهَتْ أَنْفُسُهُمْ خَالِدُونَ

وَاسْتَعِينُوا بِالصَّبْرِ وَالصَّلَاةِ وَإِنَّهَا لَكَبِيرَةٌ إِلَّا عَلَى الْخَاشِعِينَ

puroLaashaM sanashruta praataHsaave juSasva naH

הַחֲרִ֤ישׁוּ אֵלַי֙ אִיִּ֔ים וּלְאֻמִּ֖ים יַחֲלִ֣יפוּ כֹ֑חַ יִגְּשׁוּ֙ אָ֣ז יְדַבֵּ֔רוּ יַחְדָּ֖ו לַמִּשְׁפָּ֥ט נִקְרָֽבָה׃

καὶ τότʼ ἄρʼ Ἕκτορα εἶπε παραστὰς Φοῖβος Ἀπόλλων·

ayaM vidac citradRshiikam arNaH shukrasadmanaam uSasaam aniike

imaa u tvaa sute -sute nakSante girvaNo giraH

וַיְהִ֣י בְּבוֹא֔וֹ וַיִּתְקַ֥ע בַּשּׁוֹפָ֖ר בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וַיֵּרְד֨וּ עִמּ֧וֹ בְנֵֽי־ יִשְׂרָאֵ֛ל מִן־ הָהָ֖ר וְה֥וּא לִפְנֵיהֶֽם׃

tvaM naH paahy aMhaso jaatavedo aghaayataH

ὣς Τρῶες ποταμοῖο κατὰ δεινοῖο ῥέεθρα

כִּ֤י כָל־ רֹאשׁ֙ קָרְחָ֔ה וְכָל־ זָקָ֖ן גְּרֻעָ֑ה עַ֤ל כָּל־ יָדַ֙יִם֙ גְּדֻדֹ֔ת וְעַל־ מָתְנַ֖יִם שָֽׂק׃

kaa ta upetir manaso varaaya bhuvad agne shaMtamaa kaa maniiSaa

imaa juhvaanaa yuSmad aa namobhiH prati stomaM sarasvati juSasva

vRSaa tvaM shatakrato vRSaa havaH

וְרָחֲצ֣וּ מִמֶּ֔נּוּ מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֣ן וּבָנָ֑יו אֶת־ יְדֵיהֶ֖ם וְאֶת־ רַגְלֵיהֶֽם׃

מִן־ הַשְּׁלוֹשִׁ֗ים הִנּ֤וֹ נִכְבָּד֙ ה֔וּא וְאֶל־ הַשְּׁלוֹשָׁ֖ה לֹא־ בָ֑א וַיְשִׂימֵ֥הוּ דָוִ֖יד עַל־ מִשְׁמַעְתּֽוֹ׃

aapo hi SThaa mayobhuvas taa na uurje dadhaatana

ἐν κυσὶ θηρευτῇσι μέγα φρονέοντε πέσητον·

abhiishuunaam mahimaanam panaayata manaH pashcaad anu yachanti rashmayaH

ἐννῆμαρ μὲν ἀνὰ στρατὸν ᾤχετο κῆλα θεοῖο,

And they departed from Ebronah, and encamped at Eziongaber.

γναθμὸν δεξιτερόν, διὰ δʼ αὐτοῦ πεῖρεν ὀδόντων,

וְעַתָּה֙ הִנֵּ֣ה יָדַ֔עְתִּי כִּ֥י מָלֹ֖ךְ תִּמְל֑וֹךְ וְקָ֙מָה֙ בְּיָ֣דְךָ֔ מַמְלֶ֖כֶת יִשְׂרָאֵֽל׃