Νέστωρ, οὗ καὶ πρόσθεν ἀρίστη φαίνετο βουλή·

Καὶ εἶπαν οἱ ἀπόστολοι τῷ κυρίῳ· Πρόσθες ἡμῖν πίστιν.

vasaano atkaM surabhiM dRshe kaM sva\r Na naama janata priyaaNi

מִֽי־ יֹ֭אמַר זִכִּ֣יתִי לִבִּ֑י טָ֝הַ֗רְתִּי מֵחַטָּאתִֽי׃

aadityaa ava hi khyataadhi kuulaad iva spashaH

θάρσυνον δέ οἱ ἦτορ ἐνὶ φρεσίν, ὄφρα καὶ Ἕκτωρ

νῶϊ κατακτείναντα, φοβῆσαί τε στίχας ἀνδρῶν

eSa vishvavit pavate maniiSii somo vishvasya bhuvanasya raajaa

τὸν πρότερος προσέειπε γέρων Πρίαμος θεοειδής·

uta syaa no divaa matir aditir uutyaa gamat

σύμβαλον ἀμφὶ νέκυι κατατεθνηῶτι μάχεσθαι

וֽ͏ַיְהִ֗י כִּ֤י חֽ͏ָזְקוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּתְּנ֥וּ אֶת־ הַֽכְּנַעֲנִ֖י לָמַ֑ס וְהוֹרֵ֖שׁ לֹ֥א הוֹרִישֽׁוֹ׃

κυρτὰ φαληριόωντα, πρὸ μέν τʼ ἄλλʼ, αὐτὰρ ἐπʼ ἄλλα·

And Jacob sod pottage: and Esau came from the field, and he was faint:

viSNoH karmaaNi pashyata yato vrataani paspashe

גּוֹעֵ֤ר בַּיָּם֙ וַֽיַּבְּשֵׁ֔הוּ וְכָל־ הַנְּהָר֖וֹת הֶֽחֱרִ֑יב אֻמְלַ֤ל בָּשָׁן֙ וְכַרְמֶ֔ל וּפֶ֥רַח לְבָנ֖וֹן אֻמְלָֽל׃

Νέστωρ, οὗ καὶ πρόσθεν ἀρίστη φαίνετο βουλή·

נֵ֭אַרְתָּה בְּרִ֣ית עַבְדֶּ֑ךָ חִלַּ֖לְתָּ לָאָ֣רֶץ נִזְרֽוֹ׃

He made a pit, and digged it, and is fallen into the ditch which he made.

וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וַיִּקַּ֤ח בָּלָק֙ אֶת־ בִּלְעָ֔ם וַֽיַּעֲלֵ֖הוּ בָּמ֣וֹת בָּ֑עַל וַיַּ֥רְא מִשָּׁ֖ם קְצֵ֥ה הָעָֽם׃

But I know you, that ye have not the love of God in you.

μαστίεται, ἑὲ δʼ αὐτὸν ἐποτρύνει μαχέσασθαι,

וַיֹּ֥אמְרוּ ל֖וֹ שְׁאַל־ נָ֣א בֵאלֹהִ֑ים וְנֵ֣דְעָ֔ה הֲתַצְלִ֣יחַ דַּרְכֵּ֔נוּ אֲשֶׁ֥ר אֲנַ֖חְנוּ הֹלְכִ֥ים עָלֶֽיהָ׃

אַף־ זָ֭נַחְתָּ וַתַּכְלִימֵ֑נוּ וְלֹא־ תֵ֝צֵ֗א בְּצִבְאוֹתֵֽינוּ׃