τὴν μὲν ἔπειτα καθεῖσεν ἐπὶ θρόνου ἀργυροήλου

idaM kaver aadityasya svaraajo vishvaani saanty abhy a\stu mahnaa

οἷ τʼ αὐτῷ, ἐπεὶ οὔ τι θεῶν ἐκ θέσφατα ᾔδη.

אֲבָ֗ל אֲר֤וֹן הָאֱלֹהִים֙ הֶעֱלָ֤ה דָוִיד֙ מִקִּרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים בַּֽהֵכִ֥ין ל֖וֹ דָּוִ֑יד כִּ֧י נָֽטָה־ ל֛וֹ אֹ֖הֶל בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃

nuu no gomad viiravad dhehi ratnam uSo ashvaavad purubhojo asme

vajrash ca yad bhavatho anapacyutaa samatsv anapacyutaa

This was the Lord’s doing, and it is marvellous in our eyes?

dhanaM saniSyantiinaam aatmaanaM tava puuruSa

ἑστάμεναι κρατερῶς, ἤ τʼ ἔβλητʼ ἤ τʼ ἔβαλʼ ἄλλον.

aa tuu na indra vRtrahann asmaakam ardham aa gahi

And when he cometh, he findeth it swept and garnished.

מֹ֘שֶׁ֤ה וְאַהֲרֹ֨ן ׀ בְּֽכֹהֲנָ֗יו וּ֖שְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵ֣י שְׁמ֑וֹ קֹרִ֥אים אֶל־ יְ֝הוָ֗ה וְה֣וּא יַעֲנֵֽם׃

אֵ֤י לָזֹאת֙ אסלוח־ אֶֽסְלַֽח־ לָ֔ךְ בָּנַ֣יִךְ עֲזָב֔וּנִי וַיִּשָּׁבְע֖וּ בְּלֹ֣א אֱלֹהִ֑ים וָאַשְׂבִּ֤עַ אוֹתָם֙ וַיִּנְאָ֔פוּ וּבֵ֥ית זוֹנָ֖ה יִתְגֹּדָֽדוּ׃

וַיִּלְחֲצ֧וּ הָאֱמֹרִ֛י אֶת־ בְּנֵי־ דָ֖ן הָהָ֑רָה כִּי־ לֹ֥א נְתָנ֖וֹ לָרֶ֥דֶת לָעֵֽמֶק׃

וַיֹּ֨סֶף ע֜וֹד לְדַבֵּ֤ר אֵלָיו֙ וַיֹּאמַ֔ר אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם אַרְבָּעִ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֽ͏ֶעֱשֶׂ֔ה בַּעֲב֖וּר הָאַרְבָּעִֽים׃

וְהָיָ֞ה כִּֽי־ יְבִֽאֲךָ֤ יְהוָה֙ אֶל־ אֶ֣רֶץ הַֽכְּנַעֲנִ֔י כַּאֲשֶׁ֛ר נִשְׁבַּ֥ע לְךָ֖ וְלַֽאֲבֹתֶ֑יךָ וּנְתָנָ֖הּ לָֽךְ׃

ayaM yathaa na aabhuvat tvaSTaa ruupeva takSyaa

ἔνθʼ ὅ γε Κοίρανον εἷλεν Ἀλάστορά τε Χρομίον τε