يُضَاعَفْ لَهُ الْعَذَابُ يَوْمَ الْقِيَامَةِ وَيَخْلُدْ فِيهِ مُهَانًا

מוֹאָ֤ב ׀ סִ֬יר רַחְצִ֗י עַל־ אֱ֭דוֹם אַשְׁלִ֣יךְ נַעֲלִ֑י עָ֝לַ֗י פְּלֶ֣שֶׁת הִתְרֹעָֽעִֽי׃

קוֹלִ֖י שָׁמָ֑עְתָּ אַל־ תַּעְלֵ֧ם אָזְנְךָ֛ לְרַוְחָתִ֖י לְשַׁוְעָתִֽי׃

diirghatamaa maamateyo jujurvaan dashame yuge

diva aajaataa divyaa suparNaa kayaa shaciinaam bhavathaH shaciSThaa

But Jerusalem which is above is free, which is the mother of us all.

וְלֹ֖א שָׁמֵ֑עוּ וַיַּקְשׁ֤וּ אֶת־ עָרְפָּם֙ כְּעֹ֣רֶף אֲבוֹתָ֔ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א הֶאֱמִ֔ינוּ בַּֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃

shashvad dhi vaH sudaanava aadityaa uutibhir vayam

וַיְהִ֤י יְהוָה֙ אֶת־ יוֹסֵ֔ף וַיֵּ֥ט אֵלָ֖יו חָ֑סֶד וַיִּתֵּ֣ן חִנּ֔וֹ בְּעֵינֵ֖י שַׂ֥ר בֵּית־ הַסֹּֽהַר׃

τοῦ Ἐνὼς τοῦ Σὴθ τοῦ Ἀδὰμ τοῦ θεοῦ.

וּבִימֵי֙ יֽוֹיָקִ֔ים הָי֥וּ כֹהֲנִ֖ים רָאשֵׁ֣י הָאָב֑וֹת לִשְׂרָיָ֣ה מְרָיָ֔ה לְיִרְמְיָ֖ה חֲנַנְיָֽה׃

And when he sowed, some seeds fell by the way side, and the fowls came and devoured them up:

וּמֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם הָיָ֥ה נִלְחָ֖ם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּוָּעַץ֙ אֶל־ עֲבָדָ֣יו לֵאמֹ֔ר אֶל־ מְק֛וֹם פְּלֹנִ֥י אַלְמֹנִ֖י תַּחֲנֹתִֽי׃

somo asmabhyaM kaamyam bRhantaM rayiM dadaatu viiravantam ugram

אֱלֹהִ֣ים צְבָאוֹת֮ שֽׁ֫וּב־ נָ֥א הַבֵּ֣ט מִשָּׁמַ֣יִם וּרְאֵ֑ה וּ֝פְקֹ֗ד גֶּ֣פֶן זֹֽאת׃

tvaM tasyaamitrahan vadhar daasasya dambhaya

וְהַֽעֲמַדְתָּ֙ אֶת־ הַלְוִיִּ֔ם לִפְנֵ֥י אַהֲרֹ֖ן וְלִפְנֵ֣י בָנָ֑יו וְהֵנַפְתָּ֥ אֹתָ֛ם תְּנוּפָ֖ה לַֽיהוָֽה׃