يَغْشَى النَّاسَ هَذَا عَذَابٌ أَلِيمٌ

وَإِخْوَانُهُمْ يَمُدُّونَهُمْ فِي الْغَيِّ ثُمَّ لَا يُقْصِرُونَ

כָּל־ זָכָ֞ר בִּבְנֵ֤י אַהֲרֹן֙ יֹֽאכֲלֶ֔נָּה חָק־ עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם מֵאִשֵּׁ֖י יְהוָ֑ה כֹּ֛ל אֲשֶׁר־ יִגַּ֥ע בָּהֶ֖ם יִקְדָּֽשׁ׃

tvaam id vRtrahantama janaaso vRktabarhiSaH

To declare the name of the LORD in Zion, and his praise in Jerusalem;

He appointed the moon for seasons: the sun knoweth his going down.

ταῦτα μὲν αὐτίκα πάντα παρέσσεται· εἰ δέ κεν αὖτε

ava girer daasaM shambaraM han praavo divodaasaM citraabhir uutii

ταῦτα μὲν αὐτίκα πάντα παρέσσεται· εἰ δέ κεν αὖτε

tvaam id vRtrahantama janaaso vRktabarhiSaH

yuvaaM naraa pashyamaanaasa aapyam praacaa gavyantaH pRthuparshavo yayuH

yathaa gosharye asiSaaso adrivo mayi gotraM harishriyam

joSy agne samidhaM joSy aahutiM joSi brahma janyaM joSi suSTutim

וְהַמַּשְׂאֵ֗ת הֵחֵ֛לָּה לַעֲל֥וֹת מִן־ הָעִ֖יר עַמּ֣וּד עָשָׁ֑ן וַיִּ֤פֶן בִּנְיָמִן֙ אַחֲרָ֔יו וְהִנֵּ֛ה עָלָ֥ה כְלִיל־ הָעִ֖יר הַשָּׁמָֽיְמָה׃

מִכָּל־ צֹרְרַ֨י הָיִ֪יתִי חֶרְפָּ֡ה וְלִשֲׁכֵנַ֨י ׀ מְאֹד֮ וּפַ֢חַד לִֽמְיֻדָּ֫עָ֥י רֹאַ֥י בַּח֑וּץ נָדְד֥וּ מִמֶּֽנִּי׃

וְעָשׂ֥וּי כְּרוּבִ֖ים וְתִֽמֹרִ֑ים וְתִֽמֹרָה֙ בֵּין־ כְּר֣וּב לִכְר֔וּב וּשְׁנַ֥יִם פָּנִ֖ים לַכְּרֽוּב׃

apaam uurmiM sacamaanaH samudraM turiiyaM dhaama mahiSo vivakti

וַֽיַּחֲרִ֔ישׁוּ וְלֹֽא־ עָנ֥וּ אֹת֖וֹ דָּבָ֑ר כִּֽי־ מִצְוַ֨ת הַמֶּ֥לֶךְ הִ֛יא לֵאמֹ֖ר לֹ֥א תַעֲנֻֽהוּ׃

צִדְקָתְךָ֣ צֶ֣דֶק לְעוֹלָ֑ם וְֽתוֹרָתְךָ֥ אֱמֶֽת׃