فَأَقْبَلَتِ امْرَأَتُهُ فِي صَرَّةٍ فَصَكَّتْ وَجْهَهَا وَقَالَتْ عَجُوزٌ عَقِيمٌ

yad ashvaaya vaasa upastRNanty adhiivaasaM yaa hiraNyaany asmai

וַיִּתְּנ֥וּ יָדָ֖ם לְהוֹצִ֣יא נְשֵׁיהֶ֑ם וַאֲשֵׁמִ֥ים אֵֽיל־ צֹ֖אן עַל־ אַשְׁמָתָֽם׃

וְאִ֤ישׁ בְּרֵעֵ֙הוּ֙ יְהָתֵ֔לּוּ וֶאֱמֶ֖ת לֹ֣א יְדַבֵּ֑רוּ לִמְּד֧וּ לְשׁוֹנָ֛ם דַּבֶּר־ שֶׁ֖קֶר הַעֲוֵ֥ה נִלְאֽוּ׃

אַל־ תִּ֭תְרַע אֶת־ בַּ֣עַל אָ֑ף וְאֶת־ אִ֥ישׁ חֵ֝מוֹת לֹ֣א תָבֽוֹא׃

If in this life only we have hope in Christ, we are of all men most miserable.

וַהֲצִיק֖וֹתִי לַֽאֲרִיאֵ֑ל וְהָיְתָ֤ה תַֽאֲנִיָּה֙ וַֽאֲנִיָּ֔ה וְהָ֥יְתָה לִּ֖י כַּאֲרִיאֵֽל׃

ה֚וּא בָּנָ֣ה אֶת־ אֵילַ֔ת וַיְשִׁבֶ֖הָ לִֽיהוּדָ֑ה אַחֲרֵ֥י שְׁכַֽב־ הַמֶּ֖לֶךְ עִם־ אֲבֹתָֽיו׃

satyayaa vo devahuutyaa huvema shRNvato devaa avase svastaye

וְהַ֨לֻּחֹ֔ת מַעֲשֵׂ֥ה אֱלֹהִ֖ים הֵ֑מָּה וְהַמִּכְתָּ֗ב מִכְתַּ֤ב אֱלֹהִים֙ ה֔וּא חָר֖וּת עַל־ הַלֻּחֹֽת׃

And all the days of Enoch were three hundred sixty and five years:

וַיֹּ֗אמֶר לַֽאֲשֶׁר֙ עַל־ הַמֶּלְתָּחָ֔ה הוֹצֵ֣א לְב֔וּשׁ לְכֹ֖ל עֹבְדֵ֣י הַבָּ֑עַל וַיֹּצֵ֥א לָהֶ֖ם הַמַּלְבּֽוּשׁ׃

οὐδὲ καταπτώσσοντʼ οὐδʼ οὐκ ἐθέλοντα μάχεσθαι,

ט֗וֹב שֶׁ֥בֶת בְּאֶֽרֶץ־ מִדְבָּ֑ר מֵאֵ֖שֶׁת מדונים מִדְיָנִ֣ים וָכָֽעַס׃

vayaH suparNaa upa sedur indram priyamedhaa RSayo naadhamaanaaH