ἢ τό γε νύσσα τέτυκτο ἐπὶ προτέρων ἀνθρώπων,

וַיֹּ֛אמֶר אֶל־ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר אֲשֶׁר֩ יִשְׁאָל֨וּן בְּנֵיכֶ֤ם מָחָר֙ אֶת־ אֲבוֹתָ֣ם לֵאמֹ֔ר מָ֖ה הָאֲבָנִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃

וַיִּֽשְׁפְּכ֨וּ דָ֪ם נָקִ֡י דַּם־ בְּנֵ֘יהֶ֤ם וּֽבְנוֹתֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֣ר זִ֭בְּחוּ לַעֲצַבֵּ֣י כְנָ֑עַן וַתֶּחֱנַ֥ף הָ֝אָ֗רֶץ בַּדָּמִֽים׃

sunvadbhyo randhayaa kaM cid avrataM hRNaayantaM cid avratam

וַיִּשְׂמְח֥וּ כָל־ עַם־ הָאָ֖רֶץ וְהָעִ֣יר שָׁקָ֑טָה וְאֶת־ עֲתַלְיָ֖הוּ הֵמִ֥יתוּ בֶחָֽרֶב׃

He esteemeth iron as straw, and brass as rotten wood.

כִּ֤י תַֽעֲבֹד֙ אֶת־ הָ֣אֲדָמָ֔ה לֹֽא־ תֹסֵ֥ף תֵּת־ כֹּחָ֖הּ לָ֑ךְ נָ֥ע וָנָ֖ד תִּֽהְיֶ֥ה בָאָֽרֶץ׃

Then one of them, which was a lawyer, asked him a question, tempting him, and saying,

And for a rising, and for a scab, and for a bright spot:

ἔλεγον οὖν οἱ Ἰουδαῖοι· Μήτι ἀποκτενεῖ ἑαυτὸν ὅτι λέγει· Ὅπου ἐγὼ ὑπάγω ὑμεῖς οὐ δύνασθε ἐλθεῖν;

yad dha yaanti marutaH saM ha bruvate .adhvann aa

וְהִ֨כְעַסְתִּ֔י לֵ֖ב עַמִּ֣ים רַבִּ֑ים בַּהֲבִיאִ֤י שִׁבְרְךָ֙ בַּגּוֹיִ֔ם עַל־ אֲרָצ֖וֹת אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־ יְדַעְתָּֽם׃

yaH kakubho nidhaarayaH pRthivyaam adhi darshataH

vigriivaaso muuradevaa Rdantu maa te dRshan suuryam uccarantam

וְאַלְמָנָ֧ה וְיָת֛וֹם גֵּ֥ר וְעָנִ֖י אַֽל־ תַּעֲשֹׁ֑קוּ וְרָעַת֙ אִ֣ישׁ אָחִ֔יו אַֽל־ תַּחְשְׁב֖וּ בִּלְבַבְכֶֽם׃