فِي أَدْنَى الْأَرْضِ وَهُمْ مِنْ بَعْدِ غَلَبِهِمْ سَيَغْلِبُونَ

te sapsaraaso .ajanayantaabhvam aad it svadhaam iSiraam pary apashyan

eta u tye patayanti shvayaatava indraM dipsanti dipsavo .adaabhyam

na sa svo dakSo varuNa dhrutiH saa suraa manyur vibhiidako acittiH

yac cid dhi te gaNaa ime chadayanti maghattaye

אִם־ עַל־ הַמֶּ֣לֶךְ ט֔וֹב יִכָּתֵ֖ב לְאַבְּדָ֑ם וַעֲשֶׂ֨רֶת אֲלָפִ֜ים כִּכַּר־ כֶּ֗סֶף אֶשְׁקוֹל֙ עַל־ יְדֵי֙ עֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֔ה לְהָבִ֖יא אֶל־ גִּנְזֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃

וַיְחִ֤י אִיּוֹב֙ אַֽחֲרֵי־ זֹ֔את מֵאָ֥ה וְאַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה וירא וַיִּרְאֶ֗ה אֶת־ בָּנָיו֙ וְאֶת־ בְּנֵ֣י בָנָ֔יו אַרְבָּעָ֖ה דֹּרֽוֹת׃

וַיַּ֥עַשׂ אַחְאָ֖ב אֶת־ הָאֲשֵׁרָ֑ה וַיּ֨וֹסֶף אַחְאָ֜ב לַעֲשׂ֗וֹת לְהַכְעִיס֙ אֶת־ יְהֹוָה֙ אֲלֹהֵי יִשְׂרָאֵ֔ל מִכֹּל מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ לְפָנָֽיו׃

וְשִׁלַּחְתִּי־ בָ֞הּ דֶּ֤בֶר וָדָם֙ בְּח֣וּצוֹתֶ֔יהָ וְנִפְלַ֤ל חָלָל֙ בְּתוֹכָ֔הּ בְּחֶ֥רֶב עָלֶ֖יהָ מִסָּבִ֑יב וְיָדְע֖וּ כִּֽי־ אֲנִ֥י יְהוָֽה׃

raatriibhir asmaa ahabhir dashasyet suuryasya cakSur muhur un mimiiyaat

וַתֹּ֙אמֶר֙ שִׁפְחָ֣תְךָ֔ יִֽהְיֶה־ נָּ֛א דְּבַר־ אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ לִמְנוּחָ֑ה כִּ֣י ׀ כְּמַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹהִ֗ים כֵּ֣ן אֲדֹנִ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ לִשְׁמֹ֙עַ֙ הַטּ֣וֹב וְהָרָ֔ע וַֽיה...

וְאֵת֙ שׁ֣וֹק הַיָּמִ֔ין תִּתְּנ֥וּ תְרוּמָ֖ה לַכֹּהֵ֑ן מִזִּבְחֵ֖י שַׁלְמֵיכֶֽם׃

כָּל־ קֳבֵ֗ל דִּי֩ מִן־ קֳדָ֨ם מַלְכָּ֜א וְשִׁבְעַ֤ת יָעֲטֹ֙הִי֙ שְׁלִ֔יחַ לְבַקָּרָ֥א עַל־ יְה֖וּד וְלִֽירוּשְׁלֶ֑ם בְּדָ֥ת אֱלָהָ֖ךְ דִּ֥י בִידָֽךְ׃

And David was afraid of God that day, saying, How shall I bring the ark of God home to me?