وَيُنْذِرَ الَّذِينَ قَالُوا اتَّخَذَ اللَّهُ وَلَدًا

yaa viiryaaaa\Ni prathamaani kartvaa mahitvebhir yatamaanau samiiyatuH

ואנתה וְאַ֤נְתְּ בְּרֵהּ֙ בֵּלְשַׁאצַּ֔ר לָ֥א הַשְׁפֵּ֖לְתְּ לִבְבָ֑ךְ כָּל־ קֳבֵ֕ל דִּ֥י כָל־ דְּנָ֖ה יְדַֽעְתָּ׃

καὶ καταλιπὼν αὐτοὺς ἐξῆλθεν ἔξω τῆς πόλεως εἰς Βηθανίαν, καὶ ηὐλίσθη ἐκεῖ.

שְׁ֭תַּיִם שָׁאַ֣לְתִּי מֵאִתָּ֑ךְ אַל־ תִּמְנַ֥ע מִ֝מֶּ֗נִּי בְּטֶ֣רֶם אָמֽוּת׃

ratho ha vaam Rtajaa adrijuutaH pari dyaavaapRthivii yaati sadyaH

וַיְהִי־ נַ֗עַר מִבֵּ֥ית לֶ֙חֶם֙ יְהוּדָ֔ה מִמִּשְׁפַּ֖חַת יְהוּדָ֑ה וְה֥וּא לֵוִ֖י וְה֥וּא גָֽר־ שָֽׁם׃

bRhanta in nu ye te tarutrokthebhir vaa sumnam aavivaasaan

The table, and all the vessels thereof, and the shewbread,

aadityaaso aditir maadayantaam mitro aryamaa varuNo rajiSThaaH

adribhiH sutaH pavate gabhastyor vRSaayate nabhasaa vepate matii

mahiiva kRttiH sharaNaa ta indra pra te sumnaa no ashnavan

upa dyaaM skambhathu skambhanenaaprathatam pRthiviim maataraM vi

אִם־ אֲדֹנָיו֙ יִתֶּן־ ל֣וֹ אִשָּׁ֔ה וְיָלְדָה־ ל֥וֹ בָנִ֖ים א֣וֹ בָנ֑וֹת הָאִשָּׁ֣ה וִילָדֶ֗יהָ תִּהְיֶה֙ לַֽאדֹנֶ֔יהָ וְה֖וּא יֵצֵ֥א בְגַפּֽוֹ׃

Then they had swallowed us up quick, when their wrath was kindled against us: