וַיַּקְטֵ֥ר עָלָ֖יו קְטֹ֣רֶת סַמִּ֑ים כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־ מֹשֶֽׁה׃

taM tvaa vayam patim agne rayiiNaam pra shaMsaamo matibhir gotamaasaH

tvaM hi Smaa cyaavayann acyutaany eko vRtraa carasi jighnamaanaH

vishvakarman haviSaa vaavRdhaanaH svayaM yajasva pRthiviim uta dyaam

indraavaruNaa yad RSibhyo maniiSaaM vaaco matiM shrutam adattam agre

dinasya vaa maghavan sambhRtasya vaa puurdhi yavasya kaashinaa

sahasrasaaH shatasaa asya raMhir na smaa varante yuvatiM na sharyaam

וּֽבְשַׁחֲטָ֤ם אֶת־ בְּנֵיהֶם֙ לְגִלּ֣וּלֵיהֶ֔ם וַיָּבֹ֧אוּ אֶל־ מִקְדָּשִׁ֛י בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לְחַלְּל֑וֹ וְהִנֵּה־ כֹ֥ה עָשׂ֖וּ בְּת֥וֹךְ בֵּיתִֽי׃

To him which smote great kings: for his mercy endureth for ever:

tve vishve sahasas putra devaas tvam indro daashuSe martyaaya

מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִיּוֹן֮ יְשׁוּעַ֢ת יִשְׂרָ֫אֵ֥ל בְּשׁ֣וּב יְ֭הוָה שְׁב֣וּת עַמּ֑וֹ יָגֵ֥ל יַ֝עֲקֹ֗ב יִשְׂמַ֥ח יִשְׂרָֽאֵל׃

sa naH parSad ati durgaaNi vishvaa naaveva sindhuM duritaaty agniH

וְהָיְתָ֤ה אֶֽרֶץ־ מִצְרַ֙יִם֙ לִשְׁמָמָ֣ה וְחָרְבָּ֔ה וְיָדְע֖וּ כִּֽי־ אֲנִ֣י יְהוָ֑ה יַ֧עַן אָמַ֛ר יְאֹ֥ר לִ֖י וַאֲנִ֥י עָשִֽׂיתִי׃

And when the day of Pentecost was fully come, they were all with one accord in one place.

And as Jehu entered in at the gate, she said, Had Zimri peace, who slew his master?

וַיֵּצֵ֣א מֹשֶׁ֔ה וַיְדַבֵּר֙ אֶל־ הָעָ֔ם אֵ֖ת דִּבְרֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֶּאֱסֹ֞ף שִׁבְעִ֥ים אִישׁ֙ מִזִּקְנֵ֣י הָעָ֔ם וַֽיַּעֲמֵ֥ד אֹתָ֖ם סְבִיבֹ֥ת הָאֹֽהֶל׃