فَوَرَبِّكَ لَنَحْشُرَنَّهُمْ وَالشَّيَاطِينَ ثُمَّ لَنُحْضِرَنَّهُمْ حَوْلَ جَهَنَّمَ جِثِيًّا

anaaturaa ajaraa sthaamaviSNavaH supiivaso atRSitaa atRSNajaH

uto te tanyatur yathaa svaano arta tmanaa divaH

וַיִּשְׂא֨וּ אֶת־ עֵינֵיהֶ֤ם מֵרָחוֹק֙ וְלֹ֣א הִכִּירֻ֔הוּ וַיִּשְׂא֥וּ קוֹלָ֖ם וַיִּבְכּ֑וּ וַֽיִּקְרְעוּ֙ אִ֣ישׁ מְעִל֔וֹ וַיִּזְרְק֥וּ עָפָ֛ר עַל־ רָאשֵׁיהֶ֖ם הַשָּׁמָֽיְמָה׃

And Joseph said unto them the third day, This do, and live; for I fear God:

And the LORD spake to Manasseh, and to his people: but they would not hearken.

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־ הַשָּׂטָ֗ן הִנֵּ֤ה כָל־ אֲשֶׁר־ לוֹ֙ בְּיָדֶ֔ךָ רַ֣ק אֵלָ֔יו אַל־ תִּשְׁלַ֖ח יָדֶ֑ךָ וַיֵּצֵא֙ הַשָּׂטָ֔ן מֵעִ֖ם פְּנֵ֥י יְהוָֽה׃

אֵ֣לֶּה תוֹלְד֧וֹת הַשָּׁמַ֛יִם וְהָאָ֖רֶץ בְּהִבָּֽרְאָ֑ם בְּי֗וֹם עֲשׂ֛וֹת יְהוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶ֥רֶץ וְשָׁמָֽיִם׃

ὃς καὶ βεβαιώσει ὑμᾶς ἕως τέλους ἀνεγκλήτους ἐν τῇ ἡμέρᾳ τοῦ κυρίου ἡμῶν Ἰησοῦ Χριστοῦ.

הַתְּרוּמָ֕ה אֲשֶׁ֥ר תָּרִ֖ימוּ לַֽיהוָ֑ה אֹ֗רֶךְ חֲמִשָּׁ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ אֶ֔לֶף וְרֹ֖חַב עֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִֽים׃

πᾶσα ἀδικία ἁμαρτία ἐστίν, καὶ ἔστιν ἁμαρτία οὐ πρὸς θάνατον.

וְאִם־ הֵנִ֨יא אָבִ֣יהָ אֹתָהּ֮ בְּי֣וֹם שָׁמְעוֹ֒ כָּל־ נְדָרֶ֗יהָ וֽ͏ֶאֱסָרֶ֛יהָ אֲשֶׁר־ אָסְרָ֥ה עַל־ נַפְשָׁ֖הּ לֹ֣א יָק֑וּם וַֽיהוָה֙ יִֽסְלַח־ לָ֔הּ כִּי־ הֵנִ֥יא אָבִ֖יהָ...

ἀλλʼ οὐ πρῶτον τὸ πνευματικὸν ἀλλὰ τὸ ψυχικόν, ἔπειτα τὸ πνευματικόν.

His enemies will I clothe with shame: but upon himself shall his crown flourish.

My son, attend unto my wisdom, and bow thine ear to my understanding:

שְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה עָבְד֖וּ אֶת־ כְּדָרְלָעֹ֑מֶר וּשְׁלֹשׁ־ עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה מָרָֽדוּ׃

vRtaMcayaH sahurir vikSv aaaa\rita indrasya vocam pra kRtaani viiryaaaa\

כָּל־ מַ֨כֵּה־ נֶ֔פֶשׁ לְפִ֣י עֵדִ֔ים יִרְצַ֖ח אֶת־ הָרֹצֵ֑חַ וְעֵ֣ד אֶחָ֔ד לֹא־ יַעֲנֶ֥ה בְנֶ֖פֶשׁ לָמֽוּת׃