وَيَطُوفُ عَلَيْهِمْ وِلْدَانٌ مُخَلَّدُونَ إِذَا رَأَيْتَهُمْ حَسِبْتَهُمْ لُؤْلُؤًا مَنْثُورًا

dhenuH pratnasya kaamyaM duhaanaantaH putrash carati dakSiNaayaaH

וּבְכָל־ בְּהֵמָ֛ה לֹא־ תִתֵּ֥ן שְׁכָבְתְּךָ֖ לְטָמְאָה־ בָ֑הּ וְאִשָּׁ֗ה לֹֽא־ תַעֲמֹ֞ד לִפְנֵ֧י בְהֵמָ֛ה לְרִבְעָ֖הּ תֶּ֥בֶל הֽוּא׃

dvijanmaanaM rayim iva prashastaM raatim bharad bhRgave maatarishvaa

τίπτε καταπτώσσοντες ἀφέστατε, μίμνετε δʼ ἄλλους;

mimikSur yam adraya indra tubhyaM tebhir vardhasva madam ukthavaahaH

ye caarvato maaMsabhikSaam upaasata uto teSaam abhiguurtir na invatu

גֵּוִי֙ נָתַ֣תִּי לְמַכִּ֔ים וּלְחָיַ֖י לְמֹֽרְטִ֑ים פָּנַי֙ לֹ֣א הִסְתַּ֔רְתִּי מִכְּלִמּ֖וֹת וָרֹֽק׃

And Absalom, and all the people the men of Israel, came to Jerusalem, and Ahithophel with him.

Behold, I go forward, but he is not there; and backward, but I cannot perceive him:

prati na stomaM tvaSTaa juSeta syaad asme aramatir vasuuyuH

וְאֶת־ חוֹמֹ֥ת יְרוּשָׁלַ֖͏ִם סָבִ֑יב נָֽתְצוּ֙ כָּל־ חֵ֣יל כַּשְׂדִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר רַב־ טַבָּחִֽים׃