וַיִּוָּעַ֗ץ עִם־ שָׂרָיו֙ וְגִבֹּרָ֔יו לִסְתּוֹם֙ אֶת־ מֵימֵ֣י הָעֲיָנ֔וֹת אֲשֶׁ֖ר מִח֣וּץ לָעִ֑יר וַֽיַּעְזְרֽוּהוּ׃

atuurtaM shraavayatpatim putraM dadaati daashuSe

אֵ֚לֶּה מוֹעֲדֵ֣י יְהוָ֔ה אֲשֶׁר־ תִּקְרְא֥וּ אֹתָ֖ם מִקְרָאֵ֣י קֹ֑דֶשׁ לְהַקְרִ֨יב אִשֶּׁ֜ה לַיהוָ֗ה עֹלָ֧ה וּמִנְחָ֛ה זֶ֥בַח וּנְסָכִ֖ים דְּבַר־ י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ׃

aa no mitraavaruNaa ghRtair gavyuutim ukSatam

καὶ πάντα ὑπέταξεν ὑπὸ τοὺς πόδας αὐτοῦ, καὶ αὐτὸν ἔδωκεν κεφαλὴν ὑπὲρ πάντα τῇ ἐκκλησίᾳ,

Let the saints be joyful in glory: let them sing aloud upon their beds.

taM shashvatiiSu maatRSu vana aa viitam ashritam

לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנְנִי֙ מְשַֽׁלֵּֽחֲךָ֔ מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י הָאֲדָמָ֑ה הַשָּׁנָה֙ אַתָּ֣ה מֵ֔ת כִּֽי־ סָרָ֥ה דִבַּ֖רְתָּ אֶל־ יְהוָֽה׃

sa dhiibhir astu sanitaa medhasaataa so arvataa

Who cut up mallows by the bushes, and juniper roots for their meat.

Kings of armies did flee apace: and she that tarried at home divided the spoil.