וְלֹ֣א תָס֗וּר מִכָּל־ הַדְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֜י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֛ם הַיּ֖וֹם יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול לָלֶ֗כֶת אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים לְעָבְדָֽם׃

כְּתֵפֹ֥ת עָֽשׂוּ־ ל֖וֹ חֹבְרֹ֑ת עַל־ שְׁנֵ֥י קצוותו קְצוֹתָ֖יו חֻבָּֽר׃

And when Jesus departed thence, two blind men followed him, crying, and saying, Thou son of David, have mercy on us.

But made his own people to go forth like sheep, and guided them in the wilderness like a flock.

ayaM nidhiH sarame adribudhno gobhir ashvebhir vasubhir nyR\STaH

וַֽיְדַבְּר֞וּ עַבְדֵ֤י שָׁאוּל֙ בְּאָזְנֵ֣י דָוִ֔ד אֶת־ הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד הַֽנְקַלָּ֤ה בְעֵֽינֵיכֶם֙ הִתְחַתֵּ֣ן בַּמֶּ֔לֶךְ וְאָנֹכִ֖י אִֽישׁ־ רָ֥שׁ וְ...

sa te jaanaati sumatiM yaviSTha ya iivate brahmaNe gaatum airat

And immediately the spirit driveth him into the wilderness.

καὶ προσευξάμενοι εἶπαν Σὺ κύριε καρδιογνῶστα πάντων, ἀνάδειξον ὃν ἐξελέξω, ἐκ τούτων τῶν δύο ἕνα,

anyasyaa vatsaM rihatii mimaaya kayaa bhuvaa ni dadhe dhenur uudhaH

asmabhyaM su tvam indra taaM shikSa yaa dohate prati varaM jaritre

asmaakam bodhy avitaa mahaadhane bhavaa vRdhaH sakhiinaam

וְאֵ֗לֶּה שְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י יִשְׁמָעֵ֔אל מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וּשְׁלֹשִׁ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וַיִּגְוַ֣ע וַיָּ֔מָת וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־ עַמָּֽיו׃

וָאֹמַ֕ר אָ֖נָה אַתָּ֣ה הֹלֵ֑ךְ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י לָמֹד֙ אֶת־ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם לִרְא֥וֹת כַּמָּֽה־ רָחְבָּ֖הּ וְכַמָּ֥ה אָרְכָּֽהּ׃

וְלָֽקְחוּ֙ מִן־ הַדָּ֔ם וְנָ֥תְנ֛וּ עַל־ שְׁתֵּ֥י הַמְּזוּזֹ֖ת וְעַל־ הַמַּשְׁק֑וֹף עַ֚ל הַבָּ֣תִּ֔ים אֲשֶׁר־ יֹאכְל֥וּ אֹת֖וֹ בָּהֶֽם׃

וַיְהִ֤י אִתָּהּ֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה מִתְחַבֵּ֖א שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים וַעֲתַלְיָ֖ה מֹלֶ֥כֶת עַל־ הָאָֽרֶץ׃

anyasyaa vatsaM rihatii mimaaya kayaa bhuvaa ni dadhe dhenur uudhaH