אֽוֹ־ עָשִׂ֤יתִי בנפשו בְנַפְשִׁי֙ שֶׁ֔קֶר וְכָל־ דָּבָ֖ר לֹא־ יִכָּחֵ֣ד מִן־ הַמֶּ֑לֶךְ וְאַתָּ֖ה תִּתְיַצֵּ֥ב מִנֶּֽגֶד׃

וְאֶל־ הָעָ֤ם הַזֶּה֙ תֹּאמַ֔ר כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה הִנְנִ֤י נֹתֵן֙ לִפְנֵיכֶ֔ם אֶת־ דֶּ֥רֶךְ הַחַיִּ֖ים וְאֶת־ דֶּ֥רֶךְ הַמָּֽוֶת׃

Madmenah is removed; the inhabitants of Gebim gather themselves to flee.

Who rejoice to do evil, and delight in the frowardness of the wicked;

וַיְהִי֮ כְּבֹאָ֣ם שֹׁמְרוֹן֒ וַיֹּ֣אמֶר אֱלִישָׁ֔ע יְהוָ֕ה פְּקַ֥ח אֶת־ עֵינֵֽי־ אֵ֖לֶּה וְיִרְא֑וּ וַיִּפְקַ֤ח יְהוָה֙ אֶת־ עֵ֣ינֵיהֶ֔ם וַיִּרְא֕וּ וְהִנֵּ֖ה בְּת֥וֹךְ שֹׁמְרֽ...

וַיְהִ֗י מִֽמָּחֳרַ֤ת הַחֹ֙דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י וַיִּפָּקֵ֖ד מְק֣וֹם דָּוִ֑ד וַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ אֶל־ יְהוֹנָתָ֣ן בְּנ֔וֹ מַדּ֜וּעַ לֹא־ בָ֧א בֶן־ יִשַׁ֛י גַּם־ תְּמ֥וֹל גַּם־ הַיּ֖...

וּכְנַ֨ף הַכְּר֤וּב הָאֶחָד֙ אַמּ֣וֹת חָמֵ֔שׁ מַגִּ֖יעַ לְקִ֣יר הַבָּ֑יִת וְהַכָּנָ֤ף הָאַחֶ֙רֶת֙ אַמּ֣וֹת חָמֵ֔שׁ דְּבֵקָ֕ה לִכְנַ֖ף הַכְּר֥וּב הָאַחֵֽר׃

tvaM no vaayav eSaam apuurvyaH somaanaam prathamaH piitim arhasi sutaanaam piitim arhasi

For with stammering lips and another tongue will he speak to this people.