لِنَفْتِنَهُمْ فِيهِ وَمَنْ يُعْرِضْ عَنْ ذِكْرِ رَبِّهِ يَسْلُكْهُ عَذَابًا صَعَدًا

pra te agne haviSmatiim iyarmy achaa sudyumnaaM raatiniiM ghRtaaciim

yad ayukthaa aruSaa rohitaa rathe vaatajuutaa vRSabhasyeva te ravaH

וְעָשִׂ֤יתָ חֶ֙סֶד֙ עַל־ עַבְדֶּ֔ךָ כִּ֚י בִּבְרִ֣ית יְהוָ֔ה הֵבֵ֥אתָ אֶֽת־ עַבְדְּךָ֖ עִמָּ֑ךְ וְאִם־ יֶשׁ־ בִּ֤י עָוֺן֙ הֲמִיתֵ֣נִי אַ֔תָּה וְעַד־ אָבִ֖יךָ לָמָּה־ זֶּ֥ה תְבִי...

As the waters fail from the sea, and the flood decayeth and drieth up:

Is it fit to say to a king, Thou art wicked? and to princes, Ye are ungodly?

וַיֹּ֣אמֶר לֵ֔כִי וַיִּשְׁלַ֥ח אוֹתָ֖הּ שְׁנֵ֣י חֳדָשִׁ֑ים וַתֵּ֤לֶךְ הִיא֙ וְרֵ֣עוֹתֶ֔יהָ וַתֵּ֥בְךְּ עַל־ בְּתוּלֶ֖יהָ עַל־ הֶהָרִֽים׃

vasiSThasya stuvata indro ashrod uruM tRtsubhyo akRNod ulokam

ἄχρι ἧς ἡμέρας ἐντειλάμενος τοῖς ἀποστόλοις διὰ πνεύματος ἁγίου οὓς ἐξελέξατο ἀνελήμφθη·

And when he had agreed with the labourers for a penny a day, he sent them into his vineyard.

אֵ֤לֶּה בְנֵי־ דָן֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔ם לְשׁוּחָ֕ם מִשְׁפַּ֖חַת הַשּׁוּחָמִ֑י אֵ֛לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת דָּ֖ן לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃

ἀνεῴχθη δὲ τὸ στόμα αὐτοῦ παραχρῆμα καὶ ἡ γλῶσσα αὐτοῦ, καὶ ἐλάλει εὐλογῶν τὸν θεόν.

כִּ֣י לֹ֤א בֶֽחָרוּץ֙ י֣וּדַשׁ קֶ֔צַח וְאוֹפַ֣ן עֲגָלָ֔ה עַל־ כַּמֹּ֖ן יוּסָּ֑ב כִּ֧י בַמַּטֶּ֛ה יֵחָ֥בֶט קֶ֖צַח וְכַמֹּ֥ן בַּשָּֽׁבֶט׃

Add thou not unto his words, lest he reprove thee, and thou be found a liar.

אֱדַ֙יִן֙ שֵׁשְׁבַּצַּ֣ר דֵּ֔ךְ אֲתָ֗א יְהַ֧ב אֻשַּׁיָּ֛א דִּי־ בֵ֥ית אֱלָהָ֖א דִּ֣י בִירוּשְׁלֶ֑ם וּמִן־ אֱדַ֧יִן וְעַד־ כְּעַ֛ן מִתְבְּנֵ֖א וְלָ֥א שְׁלִֽם׃