devaan huve bRhacchravasaH svastaye jyotiSkRto adhvarasya pracetasaH

sam maatarishvaa saM dhaataa sam u deSTrii dadhaatu nau

וַיֹּאמְר֖וּ לֹ֣א נִשְׁתֶּה־ יָּ֑יִן כִּי֩ יוֹנָדָ֨ב בֶּן־ רֵכָ֜ב אָבִ֗ינוּ צִוָּ֤ה עָלֵ֙ינוּ֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֧א תִשְׁתּוּ־ יַ֛יִן אַתֶּ֥ם וּבְנֵיכֶ֖ם עַד־ עוֹלָֽם׃

וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים לְנֹ֗חַ קֵ֤ץ כָּל־ בָּשָׂר֙ בָּ֣א לְפָנַ֔י כִּֽי־ מָלְאָ֥ה הָאָ֛רֶץ חָמָ֖ס מִפְּנֵיהֶ֑ם וְהִנְנִ֥י מַשְׁחִיתָ֖ם אֶת־ הָאָֽרֶץ׃

For he is our God; and we are the people of his pasture, and the sheep of his hand. To day if ye will hear his voice,

אֵ֣ין ׀ שַׂ֣ר בֵּית־ הַסֹּהַ֗ר רֹאֶ֤ה אֶֽת־ כָּל־ מְא֙וּמָה֙ בְּיָד֔וֹ בַּאֲשֶׁ֥ר יְהוָ֖ה אִתּ֑וֹ וַֽאֲשֶׁר־ ה֥וּא עֹשֶׂ֖ה יְהוָ֥ה מַצְלִֽיחַ׃

καὶ ὃ σπείρεις, οὐ τὸ σῶμα τὸ γενησόμενον σπείρεις ἀλλὰ γυμνὸν κόκκον εἰ τύχοι σίτου ἤ τινος τῶν λοιπῶν·

adha tyaM drapsaM vibhva\M vicakSaNaM vir aabharad iSitaH shyeno adhvare

jivrii yat santaa pitaraa sanaajuraa punar yuvaanaa carathaaya takSatha

kraaNaa yad asya pitaraa maMhaneSThaaH parSat pakthe ahann aa sapta hotRRn

תְּנוּ־ צִ֣יץ לְמוֹאָ֔ב כִּ֥י נָצֹ֖א תֵּצֵ֑א וְעָרֶ֙יהָ֙ לְשַׁמָּ֣ה תִֽהְיֶ֔ינָה מֵאֵ֥ין יוֹשֵׁ֖ב בָּהֵֽן׃

Now his elder son was in the field: and as he came and drew nigh to the house, he heard musick and dancing.