וְלֹא־ יָסַ֨ף שְׁמוּאֵ֜ל לִרְא֤וֹת אֶת־ שָׁאוּל֙ עַד־ י֣וֹם מוֹת֔וֹ כִּֽי־ הִתְאַבֵּ֥ל שְׁמוּאֵ֖ל אֶל־ שָׁא֑וּל וַיהוָ֣ה נִחָ֔ם כִּֽי־ הִמְלִ֥יךְ אֶת־ שָׁא֖וּל עַל־ יִשְׂרָאֵֽל׃

וְגַם־ אֵ֙לֶּה֙ בַּיַּ֣יִן שָׁג֔וּ וּבַשֵּׁכָ֖ר תָּע֑וּ כֹּהֵ֣ן וְנָבִיא֩ שָׁג֨וּ בַשֵּׁכָ֜ר נִבְלְע֣וּ מִן־ הַיַּ֗יִן תָּעוּ֙ מִן־ הַשֵּׁכָ֔ר שָׁגוּ֙ בָּֽרֹאֶ֔ה פָּק֖וּ פְּלִיל...

Look unto Abraham your father, and unto Sarah that bare you: for I called him alone, and blessed him, and increased him.

ἀπεκρίθη ὁ Πιλᾶτος· Μήτι ἐγὼ Ἰουδαῖός εἰμι; τὸ ἔθνος τὸ σὸν καὶ οἱ ἀρχιερεῖς παρέδωκάν σε ἐμοί· τί ἐποίησας;

And it came to pass on the morrow, that their rulers, and elders, and scribes,

אַרְצְכֶ֣ם שְׁמָמָ֔ה עָרֵיכֶ֖ם שְׂרֻפ֣וֹת אֵ֑שׁ אַדְמַתְכֶ֗ם לְנֶגְדְּכֶם֙ זָרִים֙ אֹכְלִ֣ים אֹתָ֔הּ וּשְׁמָמָ֖ה כְּמַהְפֵּכַ֥ת זָרִֽים׃

וְ֠הִיא יוֹשֶׁ֨בֶת תַּֽחַת־ תֹּ֜מֶר דְּבוֹרָ֗ה בֵּ֧ין הָרָמָ֛ה וּבֵ֥ין בֵּֽית־ אֵ֖ל בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וַיַּעֲל֥וּ אֵלֶ֛יהָ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לַמִּשְׁפָּֽט׃

וַיְהִ֤י עֵשָׂו֙ בֶּן־ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה וַיִּקַּ֤ח אִשָּׁה֙ אֶת־ יְהוּדִ֔ית בַּת־ בְּאֵרִ֖י הַֽחִתִּ֑י וְאֶת־ בָּ֣שְׂמַ֔ת בַּת־ אֵילֹ֖ן הֽ͏ַחִתִּֽי׃