فَأَخَذْنَاهُ وَجُنُودَهُ فَنَبَذْنَاهُمْ فِي الْيَمِّ فَانْظُرْ كَيْفَ كَانَ عَاقِبَةُ الظَّالِمِينَ

מִלְּבַ֞ד הִתְיַחְשָׂ֣ם לִזְכָרִ֗ים מִבֶּ֨ן שָׁל֤וֹשׁ שָׁנִים֙ וּלְמַ֔עְלָה לְכָל־ הַבָּ֥א לְבֵית־ יְהוָ֖ה לִדְבַר־ י֣וֹם בְּיוֹמ֑וֹ לַעֲב֣וֹדָתָ֔ם בְּמִשְׁמְרוֹתָ֖ם כְּמַחְלְקו...

רְח֣וּם בְּעֵל־ טְעֵ֗ם וְשִׁמְשַׁי֙ סָֽפְרָ֔א כְּתַ֛בוּ אִגְּרָ֥ה חֲדָ֖ה עַל־ יְרוּשְׁלֶ֑ם לְאַרְתַּחְשַׁ֥שְׂתְּא מַלְכָּ֖א כְּנֵֽמָא׃

Now the sojourning of the children of Israel, who dwelt in Egypt, was four hundred and thirty years.

maayaa vaam mitraavaruNaa divi shritaa suuryo jyotish carati citram aayudham

צֶ֥דֶק צֶ֖דֶק תִּרְדֹּ֑ף לְמַ֤עַן תִּֽחְיֶה֙ וְיָרַשְׁתָּ֣ אֶת־ הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃

וַיִּשְׁלַח֙ יְשַֽׁעְיָ֣הוּ בֶן־ אָמ֔וֹץ אֶל־ חִזְקִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־ אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר֙ הִתְפַּלַּ֣לְתָּ אֵלַ֔י אֶל־ סַנְחֵרִ֖יב מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃

praacii adhvareva tasthatuH sumeke Rtaavarii Rtajaatasya satye