قَالَ رَبِّ أَنَّى يَكُونُ لِي غُلَامٌ وَكَانَتِ امْرَأَتِي عَاقِرًا وَقَدْ بَلَغْتُ مِنَ الْكِبَرِ عِتِيًّا

וָֽאֶקְנֶה֙ אֶת־ הַשָּׂדֶ֔ה מֵאֵ֛ת חֲנַמְאֵ֥ל בֶּן־ דֹּדִ֖י אֲשֶׁ֣ר בַּעֲנָת֑וֹת וָֽאֶשְׁקֲלָה־ לּוֹ֙ אֶת־ הַכֶּ֔סֶף שִׁבְעָ֥ה שְׁקָלִ֖ים וַעֲשָׂרָ֥ה הַכָּֽסֶף׃

וְטָבַ֤ל הַכֹּהֵן֙ אֶת־ אֶצְבָּע֣וֹ הַיְמָנִ֔ית מִן־ הַשֶּׁ֕מֶן אֲשֶׁ֥ר עַל־ כַּפּ֖וֹ הַשְּׂמָאלִ֑ית וְהִזָּ֨ה מִן־ הַשֶּׁ֧מֶן בְּאֶצְבָּע֛וֹ שֶׁ֥בַע פְּעָמִ֖ים לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃

וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֣ב מִן־ הַשָּׂדֶה֮ בָּעֶרֶב֒ וַתֵּצֵ֨א לֵאָ֜ה לִקְרָאת֗וֹ וַתֹּ֙אמֶר֙ אֵלַ֣י תָּב֔וֹא כִּ֚י שָׂכֹ֣ר שְׂכַרְתִּ֔יךָ בְּדוּדָאֵ֖י בְּנִ֑י וַיִּשְׁכַּ֥ב עִמָּ֖הּ בּ...

וַיִּרְאוּ֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן כִּ֥י הִֽתְבָּאֲשׁ֖וּ עִם־ דָּוִ֑יד וַיִּשְׁלַ֣ח חָ֠נוּן וּבְנֵ֨י עַמּ֜וֹן אֶ֣לֶף כִּכַּר־ כֶּ֗סֶף לִשְׂכֹּ֣ר לָ֠הֶם מִן־ אֲרַ֨ם נַהֲרַ֜יִם וּמִן־ א...

And at evening let them return; and let them make a noise like a dog, and go round about the city.

ὅτι ἐκολλήθησαν αὐτῆς αἱ ἁμαρτίαι ἄχρι τοῦ οὐρανοῦ, καὶ ἐμνημόνευσεν ὁ θεὸς τὰ ἀδικήματα αὐτῆς.

Cast out the scorner, and contention shall go out; yea, strife and reproach shall cease.

He delivered me from my strong enemy, and from them which hated me: for they were too strong for me.

Until I find out a place for the LORD, an habitation for the mighty God of Jacob.

And he said unto her, Daughter, thy faith hath made thee whole; go in peace, and be whole of thy plague.

And he said unto him, Oh my Lord, wherewith shall I save Israel? behold, my family is poor in Manasseh, and I am the least in my father’s house.