וַיְגָ֖רֶשׁ אֶת־ הָֽאָדָ֑ם וַיַּשְׁכֵּן֩ מִקֶּ֨דֶם לְגַן־ עֵ֜דֶן אֶת־ הַכְּרֻבִ֗ים וְאֵ֨ת לַ֤הַט הַחֶ֙רֶב֙ הַמִּתְהַפֶּ֔כֶת לִשְׁמֹ֕ר אֶת־ דֶּ֖רֶךְ עֵ֥ץ הַֽחַיִּֽים׃

διὸ ἀποθέμενοι πᾶσαν ῥυπαρίαν καὶ περισσείαν κακίας ἐν πραΰτητι δέξασθε τὸν ἔμφυτον λόγον τὸν δυνάμενον σῶσαι τὰς ψυχὰς ὑμῶν.

ὡς δὲ ἐνεπλήσθησαν λέγει τοῖς μαθηταῖς αὐτοῦ· Συναγάγετε τὰ περισσεύσαντα κλάσματα, ἵνα μή τι ἀπόληται.

וְרַק־ אַתֶּם֙ שִׁמְר֣וּ מִן־ הַחֵ֔רֶם פֶּֽן־ תַּחֲרִ֖ימוּ וּלְקַחְתֶּ֣ם מִן־ הַחֵ֑רֶם וְשַׂמְתֶּ֞ם אֶת־ מַחֲנֵ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ לְחֵ֔רֶם וַעֲכַרְתֶּ֖ם אוֹתֽוֹ׃

tan no .ahir budhnyo\ adbhir arkais tat parvatas tat savitaa cano dhaat