Παιονίδην ἥρωα κατʼ ἰσχίον· οὐ δέ οἱ ἵπποι

ἀλλὰ μένʼ ὄφρα γέροντος ἀπώσομεν ἄγριον ἄνδρα.

δῄουν ἀλλήλων ἀμφὶ στήθεσσι βοείας

δῄουν ἀλλήλων ἀμφὶ στήθεσσι βοείας

εἰδόμενος Ἀκάμαντι θοῷ ἡγήτορι Θρῃκῶν·

רָ֘חַ֤שׁ לִבִּ֨י ׀ דָּ֘בָ֤ר ט֗וֹב אֹמֵ֣ר אָ֭נִי מַעֲשַׂ֣י לְמֶ֑לֶךְ לְ֝שׁוֹנִ֗י עֵ֤ט ׀ סוֹפֵ֬ר מָהִֽיר׃

ثُمَّ عَفَوْنَا عَنْكُمْ مِنْ بَعْدِ ذَلِكَ لَعَلَّكُمْ تَشْكُرُونَ

viSkabhnanta skambhanenaa janitrii aasiinaa uurdhvaM rabhasaM vi minvan

ni vo yaamaaya maanuSo dadhra ugraaya manyave

וַיָּבֹ֤א הָעָם֙ בֵּֽית־ אֵ֔ל וַיֵּ֤שְׁבוּ שָׁם֙ עַד־ הָעֶ֔רֶב לִפְנֵ֖י הָאֱלֹהִ֑ים וַיִּשְׂא֣וּ קוֹלָ֔ם וַיִּבְכּ֖וּ בְּכִ֥י גָדֽוֹל׃

ghaneva viSvag vi jahy araavNas tapurjambha yo asmadhruk

וַיְהִ֖י גְּב֣וּל נַחֲלָתָ֑ם צָרְעָ֥ה וְאֶשְׁתָּא֖וֹל וְעִ֥יר שָֽׁמֶשׁ׃

וַיְמַהֵ֣ר פַּרְעֹ֔ה לִקְרֹ֖א לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַהֲרֹ֑ן וַיֹּ֗אמֶר חָטָ֛אתִי לַיהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶ֖ם וְלָכֶֽם׃

הַבֵּ֣ט שָׁמַ֣יִם וּרְאֵ֑ה וְשׁ֥וּר שְׁ֝חָקִ֗ים גָּבְה֥וּ מִמֶּֽךָּ׃