αὐτὰρ ὅ γʼ ἐξοπίσω ἀνεχάζετο, αὖε δʼ ἑταίρους.

πολλὰ δʼ ἐπότρυνε σχεδὸν ἴσχειν εἰσορόωντα

Ἔστιν δὲ αὕτη ἡ παραβολή· Ὁ σπόρος ἐστὶν ὁ λόγος τοῦ θεοῦ.

τόφρʼ ὑπόεικε μάχης, τὸν δʼ ἄλλον λαὸν ἄνωχθι

Thou givest thy mouth to evil, and thy tongue frameth deceit.

The new wine mourneth, the vine languisheth, all the merryhearted do sigh.

וְהַיָּמִים֙ אֲשֶׁ֣ר מָלַ֣ךְ יָרָבְעָ֔ם עֶשְׂרִ֥ים וּשְׁתַּ֖יִם שָׁנָ֑ה וַיִּשְׁכַּב֙ עִם־ אֲבֹתָ֔יו וַיִּמְלֹ֛ךְ נָדָ֥ב בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃

yo hatvaahim ariNaat sapta sindhuun yo gaa udaajad apadhaa valasya

For wrath killeth the foolish man, and envy slayeth the silly one.

الَّذِينَ إِذَا أَصَابَتْهُمْ مُصِيبَةٌ قَالُوا إِنَّا لِلَّهِ وَإِنَّا إِلَيْهِ رَاجِعُونَ

וְעָשָׂ֤ה הַכֹּהֵן֙ אֶת־ הָאֶחָ֣ד חַטָּ֔את וְאֶת־ הָאֶחָ֖ד עֹלָ֑ה וְכִפֶּ֨ר עָלֶ֤יהָ הַכֹּהֵן֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה מִזּ֖וֹב טֻמְאָתָֽהּ׃

וְאִם־ לֹ֤א מִדְּאָגָה֙ מִדָּבָ֔ר עָשִׂ֥ינוּ אֶת־ זֹ֖את לֵאמֹ֑ר מָחָ֗ר יֹאמְר֨וּ בְנֵיכֶ֤ם לְבָנֵ֙ינוּ֙ לֵאמֹ֔ר מַה־ לָּכֶ֕ם וְלַֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

הַיּ֧וֹם הַחִלֹּ֛תִי לשאול־ לִשְׁאָל־ ל֥וֹ בֵאלֹהִ֖ים חָלִ֣ילָה לִּ֑י אַל־ יָשֵׂם֩ הַמֶּ֨לֶךְ בְּעַבְדּ֤וֹ דָבָר֙ בְּכָל־ בֵּ֣ית אָבִ֔י כִּ֠י לֹֽא־ יָדַ֤ע עַבְדְּךָ֙ בְּכָל־ זֹ֔...

אַךְ־ אֱוִלִים֙ שָׂ֣רֵי צֹ֔עַן חַכְמֵי֙ יֹעֲצֵ֣י פַרְעֹ֔ה עֵצָ֖ה נִבְעָרָ֑ה אֵ֚יךְ תֹּאמְר֣וּ אֶל־ פַּרְעֹ֔ה בֶּן־ חֲכָמִ֥ים אֲנִ֖י בֶּן־ מַלְכֵי־ קֶֽדֶם׃

וַיִּֽהְי֤וּ מַלְעִבִים֙ בְּמַלְאֲכֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים וּבוֹזִ֣ים דְּבָרָ֔יו וּמִֽתַּעְתְּעִ֖ים בִּנְבִאָ֑יו עַ֠ד עֲל֧וֹת חֲמַת־ יְהוָ֛ה בְּעַמּ֖וֹ עַד־ לְאֵ֥ין מַרְפֵּֽא׃

yuvaa suvaasaaH pariviita aagaat sa u shreyaan bhavati jaayamaanaH