וּבִֽתְחַפְנְחֵס֙ חָשַׂ֣ךְ הַיּ֔וֹם בְּשִׁבְרִי־ שָׁם֙ אֶת־ מֹט֣וֹת מִצְרַ֔יִם וְנִשְׁבַּת־ בָּ֖הּ גְּא֣וֹן עֻזָּ֑הּ הִ֚יא עָנָ֣ן יְכַסֶּ֔נָּה וּבְנוֹתֶ֖יהָ בַּשְּׁבִ֥י תֵלַֽכְנָה׃

וְאֵ֣לֶּה ׀ מַלְכֵ֣י הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר הִכּ֤וּ בְנֵֽי־ יִשְׂרָאֵל֙ וַיִּֽרְשׁ֣וּ אֶת־ אַרְצָ֔ם בְּעֵ֥בֶר הַיַּרְדֵּ֖ן מִזְרְחָ֣ה הַשָּׁ֑מֶשׁ מִנַּ֤חַל אַרְנוֹן֙ עַד־ הַ֣ר חֶרְמ֔ו...

There shall nothing cast their young, nor be barren, in thy land: the number of thy days I will fulfil.

And as he spake, a certain Pharisee besought him to dine with him: and he went in, and sat down to meat.

He caused an east wind to blow in the heaven: and by his power he brought in the south wind.