וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֶּן־ אָדָ֕ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־ תִּמְצָ֖א אֱכ֑וֹל אֱכוֹל֙ אֶת־ הַמְּגִלָּ֣ה הַזֹּ֔את וְלֵ֥ךְ דַּבֵּ֖ר אֶל־ בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃

לֹא־ תָלִ֨ין נִבְלָת֜וֹ עַל־ הָעֵ֗ץ כִּֽי־ קָב֤וֹר תִּקְבְּרֶ֙נּוּ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כִּֽי־ קִלְלַ֥ת אֱלֹהִ֖ים תָּל֑וּי וְלֹ֤א תְטַמֵּא֙ אֶת־ אַדְמָ֣תְךָ֔ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָֽה׃