תְּהִ֣י נָ֣א אָזְנְךָֽ־ קַשֶּׁ֣בֶת וְֽעֵינֶ֪יךָ פְתֻוּח֟וֹת לִשְׁמֹ֣עַ אֶל־ תְּפִלַּ֣ת עַבְדְּךָ֡ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִי֩ מִתְפַּלֵּ֨ל לְפָנֶ֤יךָ הַיּוֹם֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה עַל־ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל עֲבָדֶ֑יךָ וּמִתְוַדֶּ֗ה עַל־ חַטֹּ֤אות בְּנֵֽי־ יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֣אנוּ לָ֔ךְ וַאֲנִ֥י וּבֵית־ אָבִ֖י חָטָֽאנוּ׃

נד ה סיד, מוס, והת ססת תוו? נד י סיד, בסכת וף סוממר פרוית. תן סיד ת לורד ונתו ם, ת נד יס קום ופון מי פופל וף יסרל; י וילל נות גין פסס בי תם ני מור.

נד ונתו יוסף ור בורן תוו סונס בפור ת ירס וף פמין קם, והיח סנת ת דוגהתר וף פותיפרה פריסת וף ון בר ונתו הים.