יְשַׁלְּמ֣וּנִי רָ֭עָה תַּ֥חַת טוֹבָ֗ה שְׁכ֣וֹל לְנַפְשִֽׁי׃

יְֽהוָ֗ה מְנָת־ חֶלְקִ֥י וְכוֹסִ֑י אַ֝תָּ֗ה תּוֹמִ֥יךְ גּוֹרָלִֽי׃

וְלָקַ֧ח הַכֹּהֵ֛ן הַטֶּ֖נֶא מִיָּדֶ֑ךָ וְהִ֨נִּיח֔וֹ לִפְנֵ֕י מִזְבַּ֖ח יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃

רַ֥ק הַבְּהֵמָ֖ה בָּזַ֣זְנוּ לָ֑נוּ וּשְׁלַ֥ל הֶעָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לָכָֽדְנוּ׃

עָבַ֥ר קָצִ֖יר כָּ֣לָה קָ֑יִץ וַאֲנַ֖חְנוּ ל֥וֹא נוֹשָֽׁעְנוּ׃

δεινὸς ἐνυάλιος, πλῆσθεν δʼ ἄρα οἱ μέλεʼ ἐντὸς

ud iirSvaato vishvaavaso namaseLaa mahe tvaa

إِنَّهُ مِنْ عِبَادِنَا الْمُؤْمِنِينَ

τὸν δʼ ὡς οὖν ἐνόησʼ Εὐαίμονος ἀγλαὸς υἱὸς

τῷ δʼ ἐπετοξάζοντο κάρη κομόωντες Ἀχαιοὶ

هُنَالِكَ ابْتُلِيَ الْمُؤْمِنُونَ وَزُلْزِلُوا زِلْزَالًا شَدِيدًا

ἠγνοίησεν ἰδοῦσʼ ὅτι οἱ συμφράσσατο βουλὰς

إِنَّهُ مِنْ عِبَادِنَا الْمُؤْمِنِينَ

إِنَّهُ مِنْ عِبَادِنَا الْمُؤْمِنِينَ

Αἴαντος προφυγόντα μένος καὶ χεῖρας ἀάπτους·