תְּנוּ־ לָ֭הּ מִפְּרִ֣י יָדֶ֑יהָ וִֽיהַלְל֖וּהָ בַשְּׁעָרִ֣ים מַעֲשֶֽׂיהָ׃

אָ֭ז בַּשַּׁ֣חַת תִּטְבְּלֵ֑נִי וְ֝תִֽעֲב֗וּנִי שַׂלְמוֹתָֽי׃

מַצִּ֣יל נְ֭פָשׁוֹת עֵ֣ד אֱמֶ֑ת וְיָפִ֖חַ כְּזָבִ֣ים מִרְמָֽה׃

בְּנֵי־ לֹד֙ חָדִ֣יד וְאוֹנ֔וֹ שְׁבַ֥ע מֵא֖וֹת עֶשְׂרִ֥ים וַחֲמִשָּֽׁה׃

וּלְשֵׁ֥ם יֻלַּ֖ד גַּם־ ה֑וּא אֲבִי֙ כָּל־ בְּנֵי־ עֵ֔בֶר אֲחִ֖י יֶ֥פֶת הַגָּדֽוֹל׃

εἷς οἰωνὸς ἄριστος ἀμύνεσθαι περὶ πάτρης.

And they dwelt at Beersheba, and Moladah, and Hazarshual,

τέττα, σιωπῇ ἧσο, ἐμῷ δʼ ἐπιπείθεο μύθῳ·

ἀλλʼ ὃ μὲν οὕτω φησὶ καὶ εὔχεται οὕνεκʼ Ἀχιλλεὺς

yaatam ashvebhir ashvinaa

وَمَا نَقَمُوا مِنْهُمْ إِلَّا أَنْ يُؤْمِنُوا بِاللَّهِ الْعَزِيزِ الْحَمِيدِ

ᾗ ἔπι πολλὰ πάθον Δαναοί, ἔλποντο δὲ θυμῷ

agnir iva manyo tviSitaH sahasva senaaniir naH sahure huuta edhi

ὤ μοι πῇ δή τοι φρένες οἴχονθʼ, ᾗς τὸ πάρος περ

Σπερχειῷ ἀκάμαντι γυνὴ θεῷ εὐνηθεῖσα,