כִּֽי־ הָיִ֣יתָ עֶזְרָ֣תָה לִּ֑י וּבְצֵ֖ל כְּנָפֶ֣יךָ אֲרַנֵּֽן׃

וְהַלְוִיִּ֗ם יֵשׁ֧וּעַ בִּנּ֛וּי קַדְמִיאֵ֥ל שֵׁרֵבְיָ֖ה יְהוּדָ֣ה מַתַּנְיָ֑ה עַֽל־ הֻיְּד֖וֹת ה֥וּא וְאֶחָֽיו׃

וַיַּעַבְר֥וּ מִשָּׁ֖ם הַר־ אֶפְרָ֑יִם וַיָּבֹ֖אוּ עַד־ בֵּ֥ית מִיכָֽה׃

וּבְנֵ֖י כַּרְמִ֑י עָכָר֙ עוֹכֵ֣ר יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר מָעַ֖ל בַּחֵֽרֶם׃

עָ֭לַי סָמְכָ֣ה חֲמָתֶ֑ךָ וְכָל־ מִ֝שְׁבָּרֶ֗יךָ עִנִּ֥יתָ סֶּֽלָה׃

לְ֭עוֹלָם לֹא־ אֶשְׁכַּ֣ח פִּקּוּדֶ֑יךָ כִּ֥י בָ֝֗ם חִיִּיתָֽנִי׃

ὤμοιιν ἀφελέσθαι· ἐπείγετο γὰρ βελέεσσιν.

ὣς ἔφαθʼ, οἳ δʼ ἄνεσάν τε πύλας καὶ ἀπῶσαν ὀχῆας·

ashvinaa hariNaav iva gauraav ivaanu yavasam

إِنَّنِي أَنَا اللَّهُ لَا إِلَهَ إِلَّا أَنَا فَاعْبُدْنِي وَأَقِمِ الصَّلَاةَ لِذِكْرِي

अक्षराणामकारोऽस्मि द्वन्द्वः सामासिकस्य च । अहमेवाक्षयः कालो धाताऽहं विश्वतोमुखः

adha yad raajaanaa gaviSTau sarat saraNyuH kaarave jaraNyuH

tayor id avasaa vayaM sanema ni ca dhiimahi

Ἕκτορά τοι λῦσαι, Διόθεν δέ μοι ἄγγελος ἦλθε

στῆ δὲ πρόσθʼ ἵππων Νηληϊάδαο γέροντος,

svaaduH pavasva divyaaya janmane svaadur indraaya suhaviitunaamne

τέτληκας θυμῷ· τὸ δέ τοι κὴρ εἴδεται εἶναι.