כִּֽי־ מֵ֥י נִמְרִ֖ים מְשַׁמּ֣וֹת יִֽהְי֑וּ כִּֽי־ יָבֵ֤שׁ חָצִיר֙ כָּ֣לָה דֶ֔שֶׁא יֶ֖רֶק לֹ֥א הָיָֽה׃

יָדַ֥ע שׁוֹר֙ קֹנֵ֔הוּ וַחֲמ֖וֹר אֵב֣וּס בְּעָלָ֑יו יִשְׂרָאֵל֙ לֹ֣א יָדַ֔ע עַמִּ֖י לֹ֥א הִתְבּוֹנָֽן׃

וַיָּ֥לֶן שָׁ֖ם בַּלַּ֣יְלָה הַה֑וּא וַיִּקַּ֞ח מִן־ הַבָּ֧א בְיָד֛וֹ מִנְחָ֖ה לְעֵשָׂ֥ו אָחִֽיו׃

מִֽי־ כָמֹ֤כָה בָּֽאֵלִם֙ יְהוָ֔ה מִ֥י כָּמֹ֖כָה נֶאְדָּ֣ר בַּקֹּ֑דֶשׁ נוֹרָ֥א תְהִלֹּ֖ת עֹ֥שֵׂה פֶֽלֶא׃

וְאֶת־ חוּקֹק֙ וְאֶת־ מִגְרָשֶׁ֔יהָ וְאֶת־ רְחֹ֖ב וְאֶת־ מִגְרָשֶֽׁיהָ׃

וְתֹפֵ֤שׂ הַקֶּ֙שֶׁת֙ לֹ֣א יַעֲמֹ֔ד וְקַ֥ל בְּרַגְלָ֖יו לֹ֣א יְמַלֵּ֑ט וְרֹכֵ֣ב הַסּ֔וּס לֹ֥א יְמַלֵּ֖ט נַפְשֽׁוֹ׃

ὑσμίνην δʼ ἰέναι, μετὰ δὲ κρείων Ἀγαμέμνων

كَمْ تَرَكُوا مِنْ جَنَّاتٍ وَعُيُونٍ

ὄφρά μοι ἐξ ὤμοιο ἐρύσσῃς πικρὸν ὀϊστόν.

νύκτα διʼ ὀρφναίην, ἀλλὰ κλάγξαντος ἄκουσαν.

كَتَبَ اللَّهُ لَأَغْلِبَنَّ أَنَا وَرُسُلِي إِنَّ اللَّهَ قَوِيٌّ عَزِيزٌ

ἀθάνατοι δέ τε σῆμα πολυσκάρθμοιο Μυρίνης·

ἐρχόμενον κατὰ πόντον ὑπὸ Ζεφύροιο ἰωῆς·

ὣς ἄρα φωνήσασα πάλιν τρέπε μώνυχας ἵππους·

νῦν δὲ φίλως χʼ ὁρόῳτε καὶ εἰ δέκα πύργοι Ἀχαιῶν

διχθαδίας κῆρας φερέμεν θανάτοιο τέλος δέ.

ῥηΐτεροι γὰρ μᾶλλον Ἀχαιοῖσιν δὴ ἔσεσθε

αὐτὸς δʼ ἐν κορυφῇσι καθέζετο κύδεϊ γαίων

aa cikitaana sukratuu devau marta rishaadasaa

te no vyantu vaaryaM devatraa kSetrasaadhasaH