וְהִנַּחְתָּ֖ם בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד לִפְנֵי֙ הָֽעֵד֔וּת אֲשֶׁ֛ר אִוָּעֵ֥ד לָכֶ֖ם שָֽׁמָּה׃

תְּנָֽה־ בְנִ֣י לִבְּךָ֣ לִ֑י וְ֝עֵינֶ֗יךָ דְּרָכַ֥י תרצנה תִּצֽרְֹנָה׃

וְעַתָּ֛ה נַפְשֵׁ֥נוּ יְבֵשָׁ֖ה אֵ֣ין כֹּ֑ל בִּלְתִּ֖י אֶל־ הַמָּ֥ן עֵינֵֽינוּ׃

וּשְׁנַ֥יִם זֵיתִ֖ים עָלֶ֑יהָ אֶחָד֙ מִימִ֣ין הַגֻּלָּ֔ה וְאֶחָ֖ד עַל־ שְׂמֹאלָֽהּ׃

pra vaam arcanty ukthino niithaavido jaritaaraH

Till he fill thy mouth with laughing, and thy lips with rejoicing.

eSa pratnena janmanaa devo devebhyaH sutaH

vishvaanarasya vas patim anaanatasya shavasaH

ἐν δʼ αὐτὸς κίεν ᾗσι προθυμίῃσι πεποιθὼς

eSo apashrito valo gomatiim ava tiSThati

अपि चेत्सुदुराचारो भजते मामनन्यभाक् । साधुरेव स मन्तव्यः सम्यग्व्यवसितो हि सः

κλήρῳ νῦν πεπάλασθε διαμπερὲς ὅς κε λάχῃσιν·

τοῖσιν δʼ Ἀτρεΐδης μεγάλʼ εὔχετο χεῖρας ἀνασχών·

sham agnir agnibhiH karac chaM nas tapatu suuryaH