הֲלֹ֣א שְׂ֭אֵתוֹ תְּבַעֵ֣ת אֶתְכֶ֑ם וּ֝פַחְדּ֗וֹ יִפֹּ֥ל עֲלֵיכֶֽם׃

כִּ֤י חִלַּ֥צְתָּ נַפְשִׁ֗י מִ֫מָּ֥וֶת אֶת־ עֵינִ֥י מִן־ דִּמְעָ֑ה אֶת־ רַגְלִ֥י מִדֶּֽחִי׃

וְעַתָּ֖ה הִנְנ֣וּ בְיָדֶ֑ךָ כַּטּ֨וֹב וְכַיָּשָׁ֧ר בְּעֵינֶ֛יךָ לַעֲשׂ֥וֹת לָ֖נוּ עֲשֵֽׂה׃

וַיְהִ֣י ׀ כִּשְׁמֹ֣עַ אֵלִיָּ֗הוּ וַיָּ֤לֶט פָּנָיו֙ בְּאַדַּרְתּ֔וֹ וַיֵּצֵ֕א וַֽיַּעֲמֹ֖ד פֶּ֣תַח הַמְּעָרָ֑ה וְהִנֵּ֤ה אֵלָיו֙ ק֔וֹל וַיֹּ֕אמֶר מַה־ לְּךָ֥ פֹ֖ה אֵלִיָּֽהוּ׃

vishvaa yasmin tuviSvaNi sam arye shuSmam aadadhuH

ashvasyaatra janimaasya ca sva\r druho riSaH sampRcaH paahi suuriin

yaa vaa te santi daashuSe adhRSTaa giro vaa yaabhir nRvatiir uruSyaaH

ἡμεῖς μὲν τὰ ἕκαστα διείπομεν, ἀμφί τε ἄστυ

taam asme raasaathaam iSam

ὥς ῥα τὸν οὐκ ἐδύναντο δύω Αἴαντε κορυστὰ

asyed u pra bruuhi puurvyaaNi turasya karmaaNi navya ukthaiH

οὔτέ τινα δέος ἴσχει ἀκήριον οὔτέ τις ὄκνῳ

δῶκεν ἑταίροισιν κατάγειν κοίλας ἐπὶ νῆας.

καί νύ κε δὴ πρόπαν ἦμαρ ἐς ἠέλιον καταδύντα