וַיֵּצֵ֤א יוֹאָב֙ מֵעִ֣ם דָּוִ֔ד וַיִּשְׁלַ֤ח מַלְאָכִים֙ אַחֲרֵ֣י אַבְנֵ֔ר וַיָּשִׁ֥בוּ אֹת֖וֹ מִבּ֣וֹר הַסִּרָ֑ה וְדָוִ֖ד לֹ֥א יָדָֽע׃

עָרֵ֥י הַנֶּ֛גֶב סֻגְּר֖וּ וְאֵ֣ין פֹּתֵ֑חַ הָגְלָ֧ת יְהוּדָ֛ה כֻּלָּ֖הּ הָגְלָ֥ת שְׁלוֹמִֽים׃

וָֽאֹחֵ֤ז בְּפִֽילַגְשִׁי֙ וָֽאֲנַתְּחֶ֔הָ וֽ͏ָאֲשַׁלְּחֶ֔הָ בְּכָל־ שְׂדֵ֖ה נַחֲלַ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֥י עָשׂ֛וּ זִמָּ֥ה וּנְבָלָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃

ῥηϊδίως ἐπʼ ἄμαξαν ἀπʼ οὔδεος ὀχλίσσειαν,

pra me namii saapya iSe bhuje bhuud gavaam eSe sakhyaa kRNuta dvitaa

ajanayat suuryaM vidad gaa aktunaahnaaM vayunaani saadhat

πληθύν, ὡς ὁπότε νέφεα Ζέφυρος στυφελίξῃ

shivas tvaSTar ihaa gahi vibhuH poSa uta tmanaa

فَجَعَلْنَاهَا نَكَالًا لِمَا بَيْنَ يَدَيْهَا وَمَا خَلْفَهَا وَمَوْعِظَةً لِلْمُتَّقِينَ

ἀγκῶνάς τε περιδρύφθη στόμα τε ῥῖνάς τε,

dvaadasha dyuun yad agohyasyaatithye raNann RbhavaH sasantaH

τό ῥα τότʼ ἐκ χηλοῖο λαβὼν ἐκάθηρε θεείῳ

avapatantiir avadan diva oSadhayas pari

yaH sumnair diirghashruttama aavivaasaty enaan