יְבָרֶכְךָ֣ יְ֭הוָה מִצִיּ֑וֹן עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃

וְאֶת־ הַשֵּׁנִ֛י יַעֲשֶׂ֥ה עֹלָ֖ה כַּמִּשְׁפָּ֑ט וְכִפֶּ֨ר עָלָ֧יו הַכֹּהֵ֛ן מֵחַטָּאת֥וֹ אֲשֶׁר־ חָטָ֖א וְנִסְלַ֥ח לֽוֹ׃

כִּ֤י עֵינַי֙ עַל־ כָּל־ דַּרְכֵיהֶ֔ם לֹ֥א נִסְתְּר֖וּ מִלְּפָנָ֑י וְלֹֽא־ נִצְפַּ֥ן עֲוֺנָ֖ם מִנֶּ֥גֶד עֵינָֽי׃

na dyaava indram ojasaa naantarikSaaNi vajriNam

πῦρ, ἕτερον μὲν ὑπʼ αἰθούσῃ εὐερκέος αὐλῆς,

te no bhadreNa sharmaNaa yuSmaakaM naavaa vasavaH

samaano raajaa vibhRtaH purutraa shaye shayaasu prayuto vanaanu

οὐ μέν πως νῦν ἔστιν ἀπὸ δρυὸς οὐδʼ ἀπὸ πέτρης

na yaH sampRche na punar haviitave na saMvaadaaya ramate

χειρὶ σκῆπτρον ἔθηκε, σιωπῆσαί τε κέλευσεν

ذَلِكَ وَمَنْ يُعَظِّمْ شَعَائِرَ اللَّهِ فَإِنَّهَا مِنْ تَقْوَى الْقُلُوبِ