וַיֹּ֤אמֶר אֵלֶ֙יהָ֙ בָּרָ֔ק אִם־ תֵּלְכִ֥י עִמִּ֖י וְהָלָ֑כְתִּי וְאִם־ לֹ֥א תֵלְכִ֛י עִמִּ֖י לֹ֥א אֵלֵֽךְ׃

דַּבְּר֞וּ עַל־ לֵ֤ב יְרֽוּשָׁלִַ֙ם֙ וְקִרְא֣וּ אֵלֶ֔יהָ כִּ֤י מָֽלְאָה֙ צְבָאָ֔הּ כִּ֥י נִרְצָ֖ה עֲוֺנָ֑הּ כִּ֤י לָקְחָה֙ מִיַּ֣ד יְהוָ֔ה כִּפְלַ֖יִם בְּכָל־ חַטֹּאתֶֽיהָ׃

יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֣ים צְבָא֑וֹת עַד־ מָתַ֥י עָ֝שַׁ֗נְתָּ בִּתְפִלַּ֥ת עַמֶּֽךָ׃

ὃς δέ κʼ ἀνὴρ ἀπὸ ὧν ὀχέων ἕτερʼ ἅρμαθʼ ἵκηται

τὸν δʼ εἴ πέρ τε λάθῃσι καταπτήξας ὑπὸ θάμνῳ,

ghRtenaagniH sam ajyate madhupratiika aahutaH

εἷσεν δʼ ἐν κλισμοῖσι τάπησί τε πορφυρέοισιν.

ἄξειν ἐν νήεσσι φίλην ἐς πατρίδα γαῖαν

πολλέων ἐκ πολίων θηρήτορας ἄνδρας ἀγείρας