עַ֣יִן שְׁ֭זָפַתּוּ וְלֹ֣א תוֹסִ֑יף וְלֹא־ ע֝֗וֹד תְּשׁוּרֶ֥נּוּ מְקוֹמֽוֹ׃

אֽוֹרִידֵ֖ם כְּכָרִ֣ים לִטְב֑וֹחַ כְּאֵילִ֖ים עִם־ עַתּוּדִֽים׃

עֵ֤ת לַהֲרוֹג֙ וְעֵ֣ת לִרְפּ֔וֹא עֵ֥ת לִפְר֖וֹץ וְעֵ֥ת לִבְנֽוֹת׃

אָזְנַ֣יִם לָ֭הֶם וְלֹ֣א יַאֲזִ֑ינוּ אַ֝֗ף אֵין־ יֶשׁ־ ר֥וּחַ בְּפִיהֶֽם׃

אָ֘מַ֤ר נָבָ֣ל בְּ֭לִבּוֹ אֵ֣ין אֱלֹהִ֑ים הִֽ֝שְׁחִ֗יתוּ וְהִֽתְעִ֥יבוּ עָ֝֗וֶל אֵ֣ין עֹֽשֵׂה־ טֽוֹב׃

וְהָיָה֙ כִּצְבִ֣י מֻדָּ֔ח וּכְצֹ֖אן וְאֵ֣ין מְקַבֵּ֑ץ אִ֤ישׁ אֶל־ עַמּוֹ֙ יִפְנ֔וּ וְאִ֥ישׁ אֶל־ אַרְצ֖וֹ יָנֽוּסוּ׃

νήστιας ὄτρυνε προτὶ Ἴλιον υἷας Ἀχαιῶν

πρόσσω γὰρ κατέκυψε, τὸ δʼ ἐξόπιθεν δόρυ μακρὸν

shaM no devaH savitaa traayamaaNaH shaM no bhavantuuSaso vibhaatiiH

ἔκδεον ἡμιόνων· ταὶ δὲ χθόνα ποσσὶ δατεῦντο

πρόσσω γὰρ κατέκυψε, τὸ δʼ ἐξόπιθεν δόρυ μακρὸν

arvaak patha urujrayaH kRNudhvaM shrotaa duutasya jagmuSo no asya

sa vaavRdhe varimann aa pRthivyaa abhi kratvaa naryaH pauMsyaish ca

Τρωσὶν μὲν προμάχιζεν Ἀλέξανδρος θεοειδὴς

قُلْ إِنْ كَانَ لِلرَّحْمَنِ وَلَدٌ فَأَنَا أَوَّلُ الْعَابِدِينَ

viitaM havyaany adhvareSu devaa vardhethaaM giirbhir iLayaa madantaa

yac chakvariiSu bRhataa raveNendre shuSmam adadhaataa vasiSThaaH

الَّذِينَ يَجْعَلُونَ مَعَ اللَّهِ إِلَهًا آخَرَ فَسَوْفَ يَعْلَمُونَ

Which when they had read, they rejoiced for the consolation.